 |
| ההתחלה 2 |
קצת טרם חצות, חצי יושבת חצי שוכבת לי על המזרון בסלון ביתם של מיכל ואייל המופלאים,השקט המוחלט מופר מידי פעם בבכי נוגע של הפעוטה הקטנה , בכי שנספג ונעלם לנוכח שירתו המרגיעה והנוגעת של אייל ששר בשקט הישר אל ליבה של הקטנה ומפיג כל צער. קסם.
רגע קסום. שלווה,חשכה,והזדמנות לעצירה והתבוננות אל הפנים.זמן להיות עם רחשי הלב שמסתובבים לא רגועים ולא ברורים אל נוכח ארוע מרגש. אולי תסתמן בהירות.בטוח תסתמן בהירות.נראה שמסתמנת התבהרות.
מיכל שאינה יגעה ממאמצים למצוא לנו מקום -מגורים לשבועות הבאים בהם , מקום שאם וכאשר תדע שהינו נעים ומזמין תוכל להרגע ולחוש נוח וחופשייה מתחושת האחריות שהיא חשה כלפי רווחתנו,פגשה הערב איש, איש מיוחד ומופלא, איש שלא פגש אותנו מעולם, איש שהינו בעל הבית של שיח ("שיח" הינו שם ביה"ס שאנו נמצאות ונוכחות בו בתקווה לעזור), איש עם עבר ממלחמת העולם השנייה, שמצא לנכון להביע את תדהמתו כיצד מתרחש מצב פה בארצנו, במקום מגוריו הקטן והמצומצם - כליל, שישנן בנות שרוצות להיות בנתינה ואין בנמצא מי שיסכים לפתוח את ביתו את חצרו האחורית.... ולארחן? אותו איש - הציע למיכל לפנות ולתת לנו את ביתו שלו למשך תקופת שהייתנו כאן....וכשנשאל ע"י מיכל:" והיכן תישן אתה?" ענה שאין זה מעניינה ואל לה לדאוג.
ואני חשבתי שאנו אלו שבאנו להיות בנתינה!!התבהרות: עצם ההצעה הזו הינה מספקת ומספיקה ואין צורך ליותר!!!
אין דרך בה אוכל לקחת הצעה כזו בה על אדם אחר לטרוח ולפנות עבורי את שלו.
אין מילים - להעביר דרכן את הרגשות שפתיחת לב שכזו מחוללת בי.עמוק עמוק, נוגע נוגע,מלא.
לילה טוב
 |
| סטלבט ... |
 |
| ביתם המהמם של מיכל אייל ניתאי אוריה טליה ואביגיל ! |
 |
| מכינה ארוחת צהריים אצל מיכל |
 |
| כותבת סיפור |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה