מחשבה שחלפה במוחי (אחת מיני רבות ובלתי פוסקות) היתה שאחד הדברים שאני מציעה לי ולבנות בשנה הזו זה לדעת שישנה גם האופציה לחיים בלי ומחוץ למסגרת המקובלת, לטעום מהספונטאני והחופשי ולהתחבר אל עצמי כאן ועכשיו. מה שגיליתי בזמן הקצרצר שבו אנו מתנסות וחוות הוויה זו ש.... כמה מפתיע! אבל גם בתוך האין מסגרת אנו ממהרים ליצור לנו מיני מסגרת כלשהי, את החדר מיהרנו וסידרנו אותו באופן כזה שתוענק לנו תחושת בית, סדר היום שלנו מתוגמל באיפיונים שחוזרים על עצמם והתחושה היא שיש סדר יום. אמנם כל סדר שכזה ,בינתיים, מחזיק רק ימים מספר מכיוון שהשינויים ומה שהחיים מציעים לנו משתנים בקצב מסחרר אבל למרות זאת ישנו סדר רוטיני מסויים שאנו באופן טבעי יוצרות אותו ללא משים לב בפעולות הקטנות. - סוף הגיגית קטנה אחת. :)
ביום שבת נסתיימה רישמית תקופת הנופשים וכולם חזרו לבי"ס ולעבודה. זהו רגע שלא אכחיש שחיכינו לו, קצת הפוגה מהעבודה והתפנות למנוחה וטיולים.ביחד עם הנופשים הפתיע אותנו אבי (בעל המקום) והודיע לנו שהוא נוסע לטיפול כלשהו אל אחותו mailto:בגבעתיים!@#% אני לא ממש ידעתי מה לעשות עם המידע הזה ונלחצי קלות - מ-ה - לבד לחלוטין שנצטרך להתמודד עימו אבל במקביל שמחתי שאחת הסיבות/מטרות של המסע הזה הוארה באלומת אור חזקה ונראתה בברור כזה שלא נראתה מקודם : הרצון לתת ולעזור! שמחתי והתרגשתי עד דמעות שנוכחותנו מאפשרת לאבי לנסוע לטפל בעצמו.
אבי ארז תיק ונסע. נשארנו לבד לגמרי בכל האתר הגדול הזה והרגשנו די אבודות! וגם קצת מפוחדות, מה עכשיו?.... נוספו לנו התמודדויות חדשות כגון הדיירים הנוספים בדירתנו - עכברוס (עכבר + רוס מהסדרה חברים) הפסיק לכבד את ההסכם שהסכמנו עליו בהתחלה ובמקום להסתפק בארוחות המוגשות לו במגרה בארון ולא לצאת ממנו - והתחיל לצאת לטייל ברחבי החדר והגדיל לעשות והזמין חברים, וממול בחדר של הבנות על המיטה פגשנו מתרוצץ מבוהל עכברון קטן. לילה אחד שבשבילי היה נטול שינה לחלוטין מכיוון שלא היה לי עם מי לחלוק את שעות השמירה,ישנו בבית אבל למחרת דייגו (איש נחמד ואבא של ילדה בשם גיל שהבנות פגשו לפני כמה ימים ומבלות בחברתה כל יום אחה"צ) הביא לנו אוהל שפתחנו אותו בתוך האוהל הבדואי בחוץ וכשמגיעה שעת השינה אנו פורשות לחדר שינה המרוחק שלנו. כמו כן אחיו של אבי, טובול, צייד אותנו במלכודות קטלניות וכל יום הן מתמלאות בשלל, איחססססס!!
אתמול טיילנו בנחל חזורי- מסלול מלא בעצי זית ואלונים יפיפיים, היינו לבד לגמרי והיה שקט וקסום. לאחר מכן נסענו למטעים של טובול וקטפנו ואכלנו מלא תפוחים עסיסיים ומתוקים מתוקים. גילינו שתחושת חופש = להסתובב חופשי במטע ולקטוף ולאכול תפוחים כאוות נפשך!
היום אנו מצפות לאורחת מקסימה ענת -חנה ולאחר מכן מוזמנות לארוחת ערב אצל הילדה גיל ומשפחתה, זאת לאחר שסוכם שגיל תבוא אלינו הישר בבית הספר לאכול איתנו צהריים - מרק בצל טעים שאנו מתכננות להכין.
יעל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה