בבוקר הראשון להגעתי לרמת בקע השתתפתי ונוכחתי בהרס של בית. מוחמד, שתי נשותיו , אני וצ'יאגו עזרנו לפרק ולהרוס מבנה שהגיע לגביו צו הריסה. את העצים שהצלחנו לפרק ריכזנו בצד (עץ -טוב למדורה, והחיים כאן סובבים סביב האש). את הפחון המגולבן גם ריכזנו בצד ואילו קרוב משפחה בא עם טרקטור והרס את כל השאר. כל בני המשפחה עמדו והביטו הלומי הלם וכאב בהרס האישי.לאחר שהסתיימה פעולת ההריסה התקשר מוחמד למינהל והודיע שהרס את המבנה כנדרש. אולם להפתעתנו לאחר שבוע הגיעה שיירה ארוכה של ג'יפים ומכוניות בדהרה ומתוך מפגן זה יצאו חמושים בנשק המכוונים ל-הרס! מסתבר שהריסות המבנה לא היו בגובה דשא דבר שלא יתקבל על הדעת! וכך השלימו הם את המשימה ודאגו לשטח הכל דק דק עד אפר. אנחנו ושאר בני המשפחה דאגנו לא להפריע ולא להראות ולא להרגיז אף אחד בנוכחותנו, בעצם אפילו התחבאנו בתוך המבנה שלנו והעזנו לצלם רק דרך חריץ דק מחלון המקלחת.מאןחר יחיותר שאלתי את מוחמד מדוע הסכים להרוס את המבנה במו ידיו ונענתי שכך עדיף על פני שיגיעו כל אנשי המינהל, המשטרה, הסיירת... עם נשקים ויגרמו לילדיו טראומה.
 |
| צילום דרך חלון המקלחת |
 |
| העניין לוקח דקות קצרות, מגיעים בדהרה ושעטה, הורסים ויוצאים בשיירה רבת כוח לצערנו הטראומה שהיה חשוב למוחמד לחסוך מילדיו טפחה על פניהם בכל הודה. לאחר כמה שבועות נוספים ,למחרת היום שבו יצאנו מרמת בקע ונסענו לאילת, ביום ראשון, שהיה יום אבל במגזר הבדואי עקב פטירתו של דמות ידועה (מנהל בי"ס), יום בו כל הגברים נכחו בהלוויה רבת המשתתפים שהיתה (מעל 2000 איש) , יום בו מערכת החנוך הבדואית בנגב הושבתה לרגל הזדהות והילדים נשארו בבית. ביום זה(כאילו במקרה) בחר המינהל להגיע להרוס מבנה נוסף -המבנה ששימש אותנו כבית בשבועות האחרונים. הנוכחים היחידים היו האמא , בתה הבכורה (18) וכל ילדיה הקטנים. שוב הגיעה שיירה רבת משתתפים שפעלה באלימות, החל מדחיפת האם והפלתה לריצפה, כיוון נשק לראשה של הנערה, תפיסת אחד הילדים בן ה8 בדש מעילו כשרצה ללכת ולהעלם מהמקום, המשיכו בשתיית בירה וריסוק בקבוקי הזכוכית על הכביש, הוסיפו ושפכו שמן ולקינוח כאשר הגיעו שני הבנים הגדולים לראות לשלומה של האם ובחרו לא להשאר ולהגרר לפרובוקציה שהחיילים ניסו לעורר - הרגיש אחד מהם צורך לשלוף את נישקו ולנפנף בו באויר לעומתם. אףאחד/ת לא התנגד להם כי אם ניסו לדבר איתם ולא נענו. מול מי בחרו להפעיל כוח כזה? ממי פחדו? מהאישה? מהילדים הקטנים? |
 |
| ליאת על הריסות המבנה |
 |
| הם לא התירו למשפחה לסיים ולפנות חפצים מהמבנה... |
 |
| הרסו והלכו |
 |
| אולם דבר אחד לא ניתן לקחת ממשפחה מיוחדת במינה זו, ישנם דברים שלא ניתן להרוס וזו האהבה הגדולה הפנימית ששוכנת בלב הגדול של משפחה זו! גילי וסוהא |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה