פייר,תודו... נכון תמונה מדהימה?!!
ליאת,שני,גילי,פועה,איוב,יעקוב,הלל
ב  ד  י  ו  נ  ה







 עבר הרבה זמן מאז שמישהי מאיתנו כתבה וזאת בעיקר משום שברמת בקע חיינו ללא חשמל וכך התמזל מזלנו להעביר את הזמן ללא מחשב, ולאחר מכן ,כשנגמרו 4 השבועות האלו וחזרה וצפה ההזמנה לכתוב, לסכם ולשתף..... ובכן זהו דבר שקשה לעשותו. אבל הנה אני כאן, מוכנה לאתגר :)

אין לי מושג איזו יד נסתרת כיוונה את דרכנו למשפחת אלוולידי המופלאה, אבל איזו יד שזו לא תהיה - אנו מלאות הכרת תודה! זכינו לחיות כ-4 שבועות בנגב, על אחת דיונות החול המדהימות, במקום הנקרא "רמת בקע", בצל משפחה בדואית  יוצאת דופן אשר מתנהלת בחיים מתוך חיבור חזק לאדמה,לפשטות ולאהבה.משפחה מעוררת השראה!

אספר בכמה מילים על המשפחה עצמה. משפחה המונה 16 נפשות. מוחמד - ראש השבט הקטן, 2 נשים 13 ילדים.

האישה הראשונה אם ל 11 ילדים, כשהגדול ביניהם בן 24 ואילו הקטן הפעוט בן 4 חודשים ובעל תאריך לידה מגניב = 10.10.10. מתוך כל אחד עשר הילדים רק 3 הינן בנות.

האישה השנייה צעירה וחדשה יותר במשפחה ולה ישנם שני .....בנים, כמובן.



לכל אישה "מתחם" משלה. המתחם הינו מבנה פחון המחולק לשני חללים שלחציו אפילו יש את הלוקסוס של ריצפת בטון. צמוד לשני חללים אלו ישנו ה "סלונמטבח" שהינו לב ליבו של הבית. אוהל פשוט שבמרכזו מתקיימת לה מדורה online 24 שעות ביממה. כאן מתרחשים החיים. כאן מבשלים אוכל, מבשלים קפה/תה, כאן מרתיחים מיים למקלחות, כאן מרתיחים מים ושופכים  אותם אל תוך מכונת כביסה שמערבלת את הבגדים במשך כמה דקות שבסיומם יש להוציא פריט פריט מתוך המים לסחוט אותו היטב (בידיים כמובן) ולתלות לייבוש, ולאמהות שביננו - נסו לדמיין איזו כמות כביסה תעמוד אל מול עיניכן במציאות של 11 ילדים!! בקיצור הכל הכל מתקיים מסביב למדורה.

החלק הכי כייפי היה בשעות שבהם כבר ירדה החשכה ומעט החשמל הסולרי שהמערכת הקטנה שלהם מספקת - נגמר, אז היינו מצטופפים מסביב למדורה אנחנו ועוד מספר בלתי מבוטל של ילדי משפחת אלוולידי,ומכיוון שגם  עצים לא נמצאו בשפע, היינו מנסים להסתפק בגחלים הלוחשות ומדי פעם מוסיפים כמה עצים באופן מודע ומבוקר ונהנים גם מחום הלהבות. אוו... אז... היה ה"חליב" נשלף  ונמזג אל הפינג'ן שלתוכו היינו זורים כמות "מגה נדיבה " שוקולית, ושיכורים מעונג היינו מוזגים  לכולנו "שיקו" מתוק וחם בכוסות קטנות של תה, דבר שנתן לנו את הסיפוק לקבל עוד, ולעשות כמה סבבי מזיגה. וכך היינו יושבים צפופים ובלבבות קרובים ומשחקים כל מיני משחקים ביחד.

ומעל כל זה, למעלה, בקצה הדיונה ממוקם ה "שיג". האוהל של מוחמד, הסלון של מוחמד שפתוח לאירוח גברים (ולנשים אם אינן מהמגזר הבדואי). ה"שיג"  נמצא במקום שמאפשר ראייה של כל שטח המשפחה הקרובה, שטח השכנים ונוף מרהיב של כ 40 ק"מ פנימה למדבר.בהחלט מקום אסטרטגי להציב אוהל.

אלו היו 4 שבועות מאוד מרגשים!! אנו ברות מזל שהחיים הציעו לנו מפגש עם משפחה מוארת ומיוחדת זו שאימצה אותנו אליה בזרועות פתוחות ובלב אוהב! חיינו איתם יחדיו במלוא מובן המילה. אכלנו ביחד, כיבסנו ביחד, שיחקנו והעסקנו את הילדים, עזרנו לטפל בסלימן התינוק המתוק, קטפנו חוביזה יחדיו, גילי קוששה עצים, השחלנו מחרוזות חרוזים, חלקנו סיפורים משני צדדים, צחקנו המון ביחד, לא הבנו אחד את השני עד שלמדנו לפתח שפה משלנו  ואפילו פיתחנו הומור פנימי אישי רק שלנו! למדנו להתקלח כמותם ואפילו להנות מזה, למדנו מהם הרבה על האש, טיילנו איתם, התחבקנו המון ולמדנו להכיר ולאהוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני אישית חזרתי עם המון תובנות חדשות לגבי החיים והתבהרויות של מקומות שידעתי אותם אולם לא הארתי עליהם עד כה. הכי הכי חזק , חזרתי עם מסר של אהבה!  כמה האהבה אינה תלוייה בבחוץ, כמה האהבה צומחת ומתגבשת מתוך העומק, העומק של המפגשים שאנו אוספים בחיינו, מפגשים מול אנשים רוחשי אהבה גם הם.ואיך אנו שבויים ואבודים בתוך החומריות המעוותת. אבודים עד כדי כך שלרוב מתכסה המקום הזה של האהבה בתוכנו בערפל ומעטה של החומריות והצרכנות הבלתי ניתנת להשביע.

חווינו ברמת בקע חוויה חזקה של אהבה וקבלה, זה היה מפגש עמוק ומרגש, מקום שחרט בנו שינוי שאת חלקו אנו חשות כבר עכשיו ונראה לי שחלקו נבין רק בעתיד ובהמשך.

ותודה!!



יעקוב,שי,ליאת,איוב,אימן,שכנה/בת משפחה ששכחתי את שמה(בעצם אף פעם לא הצלחתי לקלוט אותו)

היימן (הבן הגדול של האישה השניייה)



זאת הנאקה שממנה (אם סלמה מצליחה) חולבים חלב לילדים לפני הליכתם למדרשה (בי"ס).

את החלב של הנאקה מוסיפים לחצי כוס תה חם וזה מזה טעים!! עמ"נ שיהיה אפשרי לחלוב את הנאקה על סלמה להפריד מוקדם בבוקר את הבכר ממנה בשביל שלא ינוק ויגמור את החלב ואז עליה לגשת בשעה מאוחרת יותר לנאקה לאט,לאט ובזהירות ולהכריח אותה להעניק לילדיה (וגם למוחמד אם התנהג יפה או אם שלח בקשה/הוראה לחלב) מהחלב שלה.

נשמות אחיות שמצאו זו את זו

באחד הבקרים ביקשו ממני הנשים שגרו בשכנות ומן הסתם היו גם קרובות משפחה, ללמד אותן לעשות שרשראות מחרוזים

התאספנו והתחברנו! הן כל כך התרגשו מהתוצרים שיצאו להן שכל אחת בתורה הביאה לי מתנה.אישתו השנייה של מוחמד תוך כדי השחלת חרוזים הניחה הכל מידיה ,רצה לאוהל שלה והביאה לי זוג מכנסיים שלה! שכמובן שנדרשתי למדוד על המקום ולעיני כל שאר הסקרניות....איזה מזל, התאים לי בול! אחרי כמה דקות נוספות, כנראה שעדין לא נחה דעתה שוב יצאה במהירות וחזרה הפעם עם שמלה בדואית מההמת בחגגיותה! מלאה נצנצים תפורים  בכל מקום אפשרי - גם אותה נאלצתי למדוד מידיית....תודה!!! עכשיו אם אוזמן לחאפלה אני מצויידת, יהיה לי מה ללבוש.

בערב, לאור עששית הגז שלנו,ליאת פתחה בי"ס ללימוד העברית. שיעור ראשון עסק בהקניית אותיות הא' ב'.

ניתן לציין שהכיתה היתה מלאה בתלמידים שניכר עליהם רצונם החזק לרכוש ידע זה.

ברקע נשמעו קולות מילמול: "אלף, אלף, אלף" "למד,למד, למד למד"......

מאושרת !! בלי אוכף , בלי נעליים ועם חצאית ארוכה !!

wild and free

זה הנוף שנשקף לעינינו יומיום, זוהי הגבעה ממול, הגבעה של השכנים, של הדוד.

יעקוה ואימן



ותודה לסוהא וגילי, עכשיו יהיו עצים למדורה





ליאתי והגדי



באוהל של סלמה

שי עוזרת לסוהא בשטיפת כילים.
כשמזג האויר קר ממש לא נעים לשטוף כילים במים קפואים ולכן מחממים קצת מיים בקומקום על האש ו...יותר נעים.



בשוק בב"ש

מתאימים לליאת תלבושת בדואית

(מימין לשמאל)
הלל,שי,גילי

איוב,אימן,ליאת

יעקוב

יצאנו לטיול שישבת. שי,גילי,ליאת,שני,פועה,מוחמד,יעקוב,איוב,אדם,ואני. כן, כן כולם באוטו אחד, באוטו שלי.

היה מרגש ונוגע ללב לראות את התלהבות הילדים של מוחמד מעצם האירוע גדול,עיניהם ברקו בסקרנות בלתי נלאית. ולי נותר רקל עמוד מהצד ולראות את החיבור בין כל הילדים,החיבור החופשי מהבדלי תרבויות ושפות, החיבור הטבעי של הלב !וכמובן להתרגש בטרוף.

כאן בתמונה אנו נמצאים בחאן "בארות" במכתש רמון, מקום קסום מוקף בהרים ושקט. ומאחר שהיינו שותפיו לטיול של מוחמד זכינו בארוחת כבוד בזכותו, מיותר לציין שהיה טעים ביותר ושנהננו מאוד. למחרת נסענו להר רמון אולם מזג האויר לא ממש שיתף פעולה איתנו וכך בהדרכתו של מוחמד היטנו את הרכב ועשינו טיול רכב מרהיב ביופיו לאורך גדר המערכת, ניצנה, ונופפנו לשלום לכל המצרים בעמדות השמירה שלהם - אולם נוכחנו שאין הם מנפנפים בחזרה.... וזאת משום שהכל היה נטוש, כולם הובהלו למצרים. וואלה זה הזמן להשתלט על סיני!!! מי בא? לסיום הגענו לבוסתן בעזוז שם הכנו ארוחת בוקר-צהריים-כמעט-ערב. סלטים טעימים שהכנו ו ליבה מעולה שמוחמד הכין לכולנו בגחלים ואפר המדורה.

כולם יושבים במעגל ומעבירים פתי בר עם שוקולד  יאמי !!

גילי וסלמן המתוק

שי ואימן

שי מנסה ללמד את אימן את אומנות עשיית צמיד מחוטי ריקמה, ואילו אימן מצידה עושה מאמץ- על להבין ולהצליח