הגענו להר יללת התנים באמצע שבוע שעבר את פנינו קיבל גלעד בלבביות ואבהות . גלעד הינו איש מרשים ביותר, בן 65, אשר גר בחווה לבדו כ 3 חודשים. איש "handy-man" בכל מובן המילה, יש לו ידע אינסופי בגינון בבוטניקה, אינסטלציה, בניה, חשמל, ועוד ועוד, ואנו נהנות מחברתו המעניינת והלא שיגרתית.
"זכינו" לעבור בחווה שלושה לילות בלתי נשכחים.בשיאה של סופה וסערה, גשם זועף בלתי פוסק, ברד חזק, רעמים וברקים וכל זה בתוך אוהל ,אומנם משודרג, אבל בהחלט עביר במקומות מסויימים לגשם. אפילו חלק מבעלי החיים נמלט וביקש מקלט איתנו באוהל!
וכך שוב כל ציודנו נשאר באוטו ואנו התנהלנו בתוך ארעיות וזמניות. את ביקתת הבמבוק הקייצית שלנו כמובן שלא איישנו, מזג האויר לא ממש איפשר לעבוד ומצאנו את עצמנו "צפות". לי בכל אופן החורף הספיק מעל ומעבר!!! בהתבוננות לאחור ראיתי שבכל תחנה שהינו (אפילו באוקטובר!) נאלצתי קיבלנו גם מנת גשם. אני יודעת ומודעת לחשיבות העניין - אבל די!! מספיק!!!
את החווה עזבנו ביום שישי לטובת "מסיבת רווקים" שנחגגה באוהל המרכזי שהיווה עבורנו מגורים בשלב זה. קמנו לאחר לילה סוער במיוחד , ארזנו את מעט מטלטלנו ורצינו לצאת..... גילינו שלא רק בחולות הנגב האוטו שלנו שוקע, כי אם גם בבוץ של הכרמל! בסופו של דבר בעזרת קרשי עץ הצלחנו לצאת מהבוץ אולם החלטתי לא לנסות את מזלנו בנהיגה לבד בדרך לא דרך בוצית וחלקה, וכך חיכינו לעפר שבא לחלצנו אחה"צ.
בסופשבוע מצאנו את עצמנו מתלבטות לגבי המשך שהותנו בתחנה זו. גלעד אומר ומכריז כל העת שהינו עוזב את המקום וכך יווצר מצב שבו אנו נצטרך להישאר לבדנו בשומקום לבד על ההר גם בלילות, בהחלט לא מתאים לנו ולא מומלץ. וכך מצאנו את עצמנו מתלבטות "מה הלאה?". לבסוף לאחר שיחה עם גלעד הוא אמר לנו שחברתנו נעימה ותומכת בו ושהוא נשאר טוב, אז גם אנחנו.
בעוד כשעה נעלה לשם בחזרה וננסה להתביית קצת. "להתביית" אומר - אולי אפילו לפרוק את דברינו מהאוטו, אולי לפינה/ביקתה משלנו ולקוות שהגשמים מאחורינו! (הבאתי איתנו גליל של ניילון לכל מקרה...).
המקום נמצא האמצע ההר, טובל בתוך טבע פראי, הכל פורח ומפיץ ריח אביב והתחושה הינה של פינת גן עדן קטנה.
ובקשתי הינה אחת: בבקשה no more גשם!!!!!
"זכינו" לעבור בחווה שלושה לילות בלתי נשכחים.בשיאה של סופה וסערה, גשם זועף בלתי פוסק, ברד חזק, רעמים וברקים וכל זה בתוך אוהל ,אומנם משודרג, אבל בהחלט עביר במקומות מסויימים לגשם. אפילו חלק מבעלי החיים נמלט וביקש מקלט איתנו באוהל!
וכך שוב כל ציודנו נשאר באוטו ואנו התנהלנו בתוך ארעיות וזמניות. את ביקתת הבמבוק הקייצית שלנו כמובן שלא איישנו, מזג האויר לא ממש איפשר לעבוד ומצאנו את עצמנו "צפות". לי בכל אופן החורף הספיק מעל ומעבר!!! בהתבוננות לאחור ראיתי שבכל תחנה שהינו (אפילו באוקטובר!) נאלצתי קיבלנו גם מנת גשם. אני יודעת ומודעת לחשיבות העניין - אבל די!! מספיק!!!
את החווה עזבנו ביום שישי לטובת "מסיבת רווקים" שנחגגה באוהל המרכזי שהיווה עבורנו מגורים בשלב זה. קמנו לאחר לילה סוער במיוחד , ארזנו את מעט מטלטלנו ורצינו לצאת..... גילינו שלא רק בחולות הנגב האוטו שלנו שוקע, כי אם גם בבוץ של הכרמל! בסופו של דבר בעזרת קרשי עץ הצלחנו לצאת מהבוץ אולם החלטתי לא לנסות את מזלנו בנהיגה לבד בדרך לא דרך בוצית וחלקה, וכך חיכינו לעפר שבא לחלצנו אחה"צ.
בסופשבוע מצאנו את עצמנו מתלבטות לגבי המשך שהותנו בתחנה זו. גלעד אומר ומכריז כל העת שהינו עוזב את המקום וכך יווצר מצב שבו אנו נצטרך להישאר לבדנו בשומקום לבד על ההר גם בלילות, בהחלט לא מתאים לנו ולא מומלץ. וכך מצאנו את עצמנו מתלבטות "מה הלאה?". לבסוף לאחר שיחה עם גלעד הוא אמר לנו שחברתנו נעימה ותומכת בו ושהוא נשאר טוב, אז גם אנחנו.
בעוד כשעה נעלה לשם בחזרה וננסה להתביית קצת. "להתביית" אומר - אולי אפילו לפרוק את דברינו מהאוטו, אולי לפינה/ביקתה משלנו ולקוות שהגשמים מאחורינו! (הבאתי איתנו גליל של ניילון לכל מקרה...).
המקום נמצא האמצע ההר, טובל בתוך טבע פראי, הכל פורח ומפיץ ריח אביב והתחושה הינה של פינת גן עדן קטנה.
ובקשתי הינה אחת: בבקשה no more גשם!!!!!
