אמא עושה גימורים בסיפור שהכנו

ליאת החמודה  מנקה לנו את הבית :-)

צאגו ושי מכינים לימונדה דה לה צאגו

 צאגו ואמא במטבח

הלימונדה המצויינת של צאגו



אני וגילי בשמלות שמצאנו ביד השנייה



גילי מדגמנת לנו בחנות של היד השנייה ממש ליידי

הימים עוברים במהירות הבזק,לפעמיים ממש מעצבן שהזמן מתקתק לו כי יש לנו עוד הרבה מה להספיק לעשות ולחוות. כולנו כבר התאקלמנו כאן ומרגישות בבית ונהנות.כאשר באים אנשים/אורחים או קבוצות לחווה לסיבוב הכרות והדרכה - אנחנו מרגישות מהזה ותיקות .המבטים שנזרקים לעברנו, והמבט בעיניים שלהם שמשדר "וואוו, אתן גרות כאן? איזה מגניב" לעיתים המגניב מתחלף ב -איזה פריקיות או איזה הזויות . היה גם קטע מצחיק, באחד הסיורים שגור הדריך,בעודנו מזדחלות מאחורי הקבוצה מנסות להקשיב וללמוד מגור, פנה אלינו אחד האנשים המבוגרים ושאל את הבנות אם לא חסר להן לפעמים את כל הפינוקים שיש לעיר להציע, גילי שאלה אותו לאיזה פינוקים הוא מתכוון ואז הוא השיב:"פיצה למשל, קיוסקים...", כמובן שמיד ענינו לו בשלילה אבל אז באה השאלה כמה זמן אתן גרות פה? והיה מצחיק להשיב "יומיים" (לא, לא חסר לנו...).אולם בכל זאת הצלחתנו לצאת בכבוד מהסיפור הזה וזאת לאחר שהמשיך בתחקיר ושאל אותנו - אז מהיכן אתן באות? איפה גרתן לפני כן.כששמע שגרנו ברמת ישי אמר:" אאהה.. גם זה מקום נידח" . :)

לפני 3 ימים הגיע לכאן בחור צעיר ונמרץ בשם צ'ייגו מברזיל, הבחור מטייל בעולם מזה 6 שנים וביישנות אינה תכונה שמצוייה בו. האופן שבו נפגשנו עימו היה די משעשע... לפני 3 ימים לפנות ערב ישבנו בקראוון עם עירית וקשקשנו להנאתנו, לפתע באמצע המשפט גם היא וגם גילי הבחינו בעכבר קטן שמתרוצץ בשמחה מכיוון המטבח דרך הסלון לכיוון המיטות שלנו (אוףף! מה יש לכל המקומות האלו שתמיד צריך לגור ולחיות עם עכברים במטבח ובמיטה!), בקיצור הפסקנו את שיחתנו למען צייד  עכברים חוקי כל עוד אינך הורג את בע"ח במידה ותפסת אותו -אל דאגה- זוהי מיומנות שאינה נחלתנו. ובכן, בעודנו מזיזות חפצים לכל מיני כיוונים עמ"נ לחשוף את מקום העכבר, דופק בדלת בחור צעיר שנכנס בהססנות,ניגש ומרעיף על כל אחת מאיתנו 2 נשיקות, אחת על כל לחי (מדוד וספור), עוטף בחיבוק לבבי ועוד לפני הצגת שמותינו אני מפנה אליו את השאלה :"how good are you at catching mice?". הבחור שולף חיוך רחב ומיד נרתם למשימה! וכך אני מוצאת את עצמי ביחד עם בחור שעד לפני 60  שניות לא ידעתי כלל על קיומו בעולם, מזיזה רהיטים, עולה על המיטות, מרימה איתו את המזרונים, ומתחבלת תחבולות כיצד לסגור חורים מזמינים.....אך ללא הועיל. העכברון כבר מזמן מצא את דרכו חזרה למטבח, אל מתחת לארון, אל תחת ארון אחר ודרכו החוצה. גור הביא את חתולתם הלבנה נטולת השם למען תצוד את העכבר, חתולה די נבונה! כל עוד גור ועירית , הבעלים היו נוכחים, עשתה תרגילים של "הייי תראו אותי! אני מנסה לצוד! באמת!". אולם כשתי דקות לאחר יציאת בעליה המכובדים מבעד לדלת היא זיהתה את המיטות הרכות והיפות שלנו, את שמיכת הפוך המזמינה..... והופ, קפצה למיטה לשינה ערבה ועיזבו אותי מעכברים! כך התחילה הכרותנו עם צ'ייגו שהביא עימו ההממוווןן סיפורים + הצהרה שגרמה לבנות למצוא את ייעודן למשך התקופה הבאה. לאחר שסיפר כיצד נשדד כבר 5 פעמיים וכיצד ניצל מסכנות כאלו ואחרות, יצא הבחור בהצהרה שאותו לא ניתן להבהיל, הוא לא מפחד מכלום!!! נו נו, הבנות מתכננות ומנסות להבהיל אותו ללא הרף - ובנתיים גם ללא הצלחה.
אתמול עירית וגור לקחו אותנו למחסן בגדים ענק שנמצא במתחם של המועצה - נתיבות, מתחם עצום שיש בו בי"ס, גני ילדים, מכללה וכמובן המועצה עצמה. והכל for free!!! ללא תשלום! איזו חגיגה! עירית שהתגלתה כבעלת עיין חדה למציאות, שלפה בגדים מיוחדים וגילי ניצלה מיד הזמנה זו למסיבה... התלבשה בלבוש נסיכות.. שמלה צמודה שיא החגיגיות, עליונית צמר לבן עם פרווה בקצוות, נעלי עקב גבוהות, כובע מהודר, אילו היה מגיע כרוז ובידו הזמנה לנשף.... כי אז גילי הייתה מוכנה ומזומנה וכל באי הנשף נשימתם היתה נעתקת עם הגיעה .חזרנו עם ערימת בגדים ענקית