שלום עולם!

מרגיש לי כעת שהדבר הכי משמעותי שקורה לנו הינו המפגש העשיר עם אנשים מיוחדים ומעניינים. המתנה שכל אחד/ת כזה/כזאת נושא עימו/ה עבורנו - הינו ה (בהא הידיעה) המתנה האמיתית!!!
אני רואה את זה בכל רגע ורגע , כמה משמעותי מלמד ומצמיח הינו כל מפגש כזה עבור הבנות. ועולה לי המחשבה שאולי בי"ס צריך לייצר מפגש על בסיס שבועי קבוע עם דמות לא מוכרת הפתוחה ונכונה למפגש אמיתי בגובה עיניים ובהבנה שישנה כאן הזדמנות שהחיים מציעים של העצמה הדדית.
אני מרגישה שיותר מכל לימוד סוג עבודה כלשהו, סגנון חיים כלשהו.. הכי עמוק ונוגע ופותח - הינו המפגש עם האנשים.
לילה טוב

אמא עושה גימורים בסיפור שהכנו

ליאת החמודה  מנקה לנו את הבית :-)

צאגו ושי מכינים לימונדה דה לה צאגו

 צאגו ואמא במטבח

הלימונדה המצויינת של צאגו



אני וגילי בשמלות שמצאנו ביד השנייה



גילי מדגמנת לנו בחנות של היד השנייה ממש ליידי

הימים עוברים במהירות הבזק,לפעמיים ממש מעצבן שהזמן מתקתק לו כי יש לנו עוד הרבה מה להספיק לעשות ולחוות. כולנו כבר התאקלמנו כאן ומרגישות בבית ונהנות.כאשר באים אנשים/אורחים או קבוצות לחווה לסיבוב הכרות והדרכה - אנחנו מרגישות מהזה ותיקות .המבטים שנזרקים לעברנו, והמבט בעיניים שלהם שמשדר "וואוו, אתן גרות כאן? איזה מגניב" לעיתים המגניב מתחלף ב -איזה פריקיות או איזה הזויות . היה גם קטע מצחיק, באחד הסיורים שגור הדריך,בעודנו מזדחלות מאחורי הקבוצה מנסות להקשיב וללמוד מגור, פנה אלינו אחד האנשים המבוגרים ושאל את הבנות אם לא חסר להן לפעמים את כל הפינוקים שיש לעיר להציע, גילי שאלה אותו לאיזה פינוקים הוא מתכוון ואז הוא השיב:"פיצה למשל, קיוסקים...", כמובן שמיד ענינו לו בשלילה אבל אז באה השאלה כמה זמן אתן גרות פה? והיה מצחיק להשיב "יומיים" (לא, לא חסר לנו...).אולם בכל זאת הצלחתנו לצאת בכבוד מהסיפור הזה וזאת לאחר שהמשיך בתחקיר ושאל אותנו - אז מהיכן אתן באות? איפה גרתן לפני כן.כששמע שגרנו ברמת ישי אמר:" אאהה.. גם זה מקום נידח" . :)

לפני 3 ימים הגיע לכאן בחור צעיר ונמרץ בשם צ'ייגו מברזיל, הבחור מטייל בעולם מזה 6 שנים וביישנות אינה תכונה שמצוייה בו. האופן שבו נפגשנו עימו היה די משעשע... לפני 3 ימים לפנות ערב ישבנו בקראוון עם עירית וקשקשנו להנאתנו, לפתע באמצע המשפט גם היא וגם גילי הבחינו בעכבר קטן שמתרוצץ בשמחה מכיוון המטבח דרך הסלון לכיוון המיטות שלנו (אוףף! מה יש לכל המקומות האלו שתמיד צריך לגור ולחיות עם עכברים במטבח ובמיטה!), בקיצור הפסקנו את שיחתנו למען צייד  עכברים חוקי כל עוד אינך הורג את בע"ח במידה ותפסת אותו -אל דאגה- זוהי מיומנות שאינה נחלתנו. ובכן, בעודנו מזיזות חפצים לכל מיני כיוונים עמ"נ לחשוף את מקום העכבר, דופק בדלת בחור צעיר שנכנס בהססנות,ניגש ומרעיף על כל אחת מאיתנו 2 נשיקות, אחת על כל לחי (מדוד וספור), עוטף בחיבוק לבבי ועוד לפני הצגת שמותינו אני מפנה אליו את השאלה :"how good are you at catching mice?". הבחור שולף חיוך רחב ומיד נרתם למשימה! וכך אני מוצאת את עצמי ביחד עם בחור שעד לפני 60  שניות לא ידעתי כלל על קיומו בעולם, מזיזה רהיטים, עולה על המיטות, מרימה איתו את המזרונים, ומתחבלת תחבולות כיצד לסגור חורים מזמינים.....אך ללא הועיל. העכברון כבר מזמן מצא את דרכו חזרה למטבח, אל מתחת לארון, אל תחת ארון אחר ודרכו החוצה. גור הביא את חתולתם הלבנה נטולת השם למען תצוד את העכבר, חתולה די נבונה! כל עוד גור ועירית , הבעלים היו נוכחים, עשתה תרגילים של "הייי תראו אותי! אני מנסה לצוד! באמת!". אולם כשתי דקות לאחר יציאת בעליה המכובדים מבעד לדלת היא זיהתה את המיטות הרכות והיפות שלנו, את שמיכת הפוך המזמינה..... והופ, קפצה למיטה לשינה ערבה ועיזבו אותי מעכברים! כך התחילה הכרותנו עם צ'ייגו שהביא עימו ההממוווןן סיפורים + הצהרה שגרמה לבנות למצוא את ייעודן למשך התקופה הבאה. לאחר שסיפר כיצד נשדד כבר 5 פעמיים וכיצד ניצל מסכנות כאלו ואחרות, יצא הבחור בהצהרה שאותו לא ניתן להבהיל, הוא לא מפחד מכלום!!! נו נו, הבנות מתכננות ומנסות להבהיל אותו ללא הרף - ובנתיים גם ללא הצלחה.
אתמול עירית וגור לקחו אותנו למחסן בגדים ענק שנמצא במתחם של המועצה - נתיבות, מתחם עצום שיש בו בי"ס, גני ילדים, מכללה וכמובן המועצה עצמה. והכל for free!!! ללא תשלום! איזו חגיגה! עירית שהתגלתה כבעלת עיין חדה למציאות, שלפה בגדים מיוחדים וגילי ניצלה מיד הזמנה זו למסיבה... התלבשה בלבוש נסיכות.. שמלה צמודה שיא החגיגיות, עליונית צמר לבן עם פרווה בקצוות, נעלי עקב גבוהות, כובע מהודר, אילו היה מגיע כרוז ובידו הזמנה לנשף.... כי אז גילי הייתה מוכנה ומזומנה וכל באי הנשף נשימתם היתה נעתקת עם הגיעה .חזרנו עם ערימת בגדים ענקית

צהריים,שמש מחממת את הגב,לאחר שסיימנו לאסוף תולעים אדומות לתוך קופסאות סגורות,
אני מתפנה להכנת מרק ירקות לצהריים, אולם אין זה הכנת מרק כיום כשאר הימים - כי אם חנוכת תנור-טיל =rocket oven.
כולי תקווה שהתנור יעבוד טוב ושהכנת הירקות לא תהיה לשווא,
וחוץ מזה כולנו רעבות כבר..



קבלו את ROCKET - OVEN!!!
תנור בוץ שגור ועירית בנו לאחר טיולם בהודו (שנה שעברה נסעו ל 8 חודשי ם על כל טפם).לפי גור זהו תנור שחשוב מאוד לחינוך של ילדי הודו. וזאת כיצד? מכיון שלקושש ולאסוף עצים לוקח המון זמן בעיקר כשאין יותר מדי מהם, ואילו בתנור-טיל זה נדרשת כמות זעירה של זרדים לבישול ארוך טווח ובכך נחסך לילדים  (שזהו תפקידם להביא עצים) זמן רב והם מתפנים לפקוד את ספסל ביה"ס, ושלא נדבר על החיסכון בעלויות של קניית עץ במידה ואין בנמצא.



 

התנור בנוי סביב ארובת מתכת שמתחילה מתחתית המבנה(כפי שרואים בתמונה הבאה) וממשיכה למעלה במעלה התנור.לקראת הפתח למעלה, מבנה הבוץ בנוי בצורה ובמידה כזו שתואמים את הסיר המיועד  שעימו יבשלו - כשמוסיפים לקוטר הסיר עוד כ ס"מ וחצי רווח. הסיר מונח על גבי4 או 5 אבנים קטנות שנותנות גובה ומרווח של כ ס"מ מעל הפתח, וכך האש נשאבת מלמטה דרך הארובה ובוערת כלפי מעלה ומחממת את הסיר בעוצמה רבה גם מתחתיו וגם מסביבו, וכל זאת ללא עשן שנפלט החוצה.

צילום של הפתח התחתון.
האש פשוט נשאבת למעלה ...

לא ניתן לראות כאן את גודלו של הסיר אולם 1/3 ממנו שקוע בראש מבנה התנור.
הכנתי כמות גדולה של מרק וירקות- כמות שביום טוב וחזק :) לוקחת במקרה הטוב כ 45 דקות בישול על גז ואילו בסיר לחץ לא פחות מ 25 דקות.
ב ROCKET - OVEN המופלא כל הבישול ארך 15 דקות ואפילו תפוחי אדמה גדולים שנזרקו שלמים ולא חתוכים  - יצאו רכים

שמחים ומאושרים אוכלים מהמרק הטעים!!

בערב הפתיעה אותנו איילה ובאה לביקור ואילו ליאת זכתה בטיפול ועיסוי מפנק

גילי המתוקה מציירת ברוב קשב ומרץ ועובדת עדין על הספר של עירית

רשומת התולעים האדומות!!....



הוזמן אצל גור 2 קופסאות שבכל אחת 85 תולעים אדומות, את התולעים שולחים בדואר. והיום "התמזל מזלנו" ואנחנו אספנו במו ידינו את כל ה- 170 תולעים.....
אבל מחר הוא היום הגדול,  הוזמנו 2000 תולעים!!!! אמל'ה הצילו!!

 







לאחר התולעים - שעת ה-fun הוצאנו שולחנות החוצה לשמש וישבנו לצבוע את דפי הספר שהעתקנו עבור עירית על דפים גדולים

עירית קיבלה פרוייקט ממשרד החינוך בנושא "צרכנות יתר", פרוייקט שאינו מאפשר עומק אמיתי, 36 שעות בגנים - שעה אחת ויחדיה בכל גן!!! הספר שהיא בחרה נקרא "כלום במתנה". קיבלנו ממנה מכשיר הנקרא בעברית "elitescope" שמקרין את הדף על הקיר.  העתקנו מעל 40 דפים מצויירים שדורשים כעת צביעה. מקוות לסיים הכל מחר.



 

 



מנוחת הלוחמת בסוף היום.
(גילי מסיימת לקרוא את הכרך החמישי בסדרת סיפורי האוטורי, ולפי דבריה :"שום דבר לא יזיז אותי מהספה ברגע הזה..)



יצאנו עם גור לשטח B .לקחנו 2 מריצות ומלאנו אותן בעיתונים ישנים. בשטח B ישנם עצי רימון מפוזרים . סביב העצים שצמחו סביבם עשבים שוטים הנחנו עיתונים ומעליהם שמנו אבנים ( שלא נמצאו בשטח...) עמ"נ שלא יעופו עם הרוח. העברית צחה  ואקולוגית נקראת פעולה זו = חיפוי. החיפוי מונע כל אפשרות לעשבים לגדול סביב העץ ולהתחרות עימו על המיים.

לשכנים של גור ועירית ישנו מפעל תחנת כוח סולרי. עסק משתלם שמוכר ונסחר עם ובשיתוף חברת החשמל.

גור מסביר לגילי .....  וברקע תוכלו לראות את פאני הקטנטונת.

אתנחת יום שישי. פתחנו שולחן חרוזים. אני הכנתי עוד שרשרת למלאי שאני מתעדת לנסות ולמכרו ושי הכינה בובת-פיית חרוזים שגם אותה ננסה למכור ביריד כל שהוא ואילו ליאתי הכינה לציפי מובייל יפה שהכניסה לתוך מעטפה מבויילת וכשציםי תשוב מתיאלנד....

לולהתרנגולות. יש בלול הזה זכר אחד לתפארת אדמאמא, פשוט יפה תואר. את הקומפוס של החווה זורקים בלול - אוכל לתרנגולות. הבנות קיבלו אחריות על פתיחת הלול כל יום בשעה 14:00 וסגירתו עם החשכה, אופס , שחכנו לפתוח אותו היום! וגם הנקיון שלו באחריותנו .

גילי מכינה עוגת בננות מעולה לארוחת ערב יום שישי עם משפחתה של עירית וגור.לארוחה הגיעה גם אילה שגרה כאן החווה גם כן. הייתה ארוחת ערב נעימה להפליא!!!

עירית קיבלה ממשרד החינוך להכין פרוייקט לאיכות הסביבה ו x שעות להעבירו בגים באזור. היא בחרה בסיפור "כלום במתנה" עמ"נ להדגיש בעזרתו את צרכנות היתר שקיימת בעולמנו. יש לה מכשיר שנקרא elitescope" שמקרין בהגדלה את התמונה בספר על הקיר. אנו עוזרות לה ומעתיקות בגדול את התמונות בדפי הספר על בריסטולי גדולים. את העבודה הזו ניתן לבצע רק בשעות החשיכה כי דרוש חושך בחדר. עבודה כייפית בטירוף.

מעתיקות על הקיר בתורות....

"מוש" החתול החמוד שמחפש להביא לחברו מתנה - שום דבר.

אדמאמא



כל פעם אנחנו מופתעות מחדש ... :-)





היציאה לתחנה השלישית !!!





גילי מנקה את המטבח ( את דלת המקרר שיוצאת ממקומה בכל פעם שאנו פותחות את המקרר



 אמא מנקה את השירותים, אמבטיה  וכיור ...                                                     וגילי עדיין מנקה ...

שלשום לפנות ערב הגענו לאדמאמא, תחנתנו השלישית. היה מאוד מאוד קר, מבולגן ומלוכלך. כשיצאנו מהאוטו נבחה עלינו כלבה שלאחר מכן הסתבר שהינה פודלית קטנה וחמודה העונה לשם "פאני".אחרי הכלבה הגיעה עירית לקבל את פנינו, ולאור קרני השמש האחרונות עשתה לנו סיור מזורז בשטח של אדמאמא. כשהשמש שקעה הוזמנו להכיר את שאר בני המשפחה, 3 בנים (מתוך ארבעת בניה) מעיין, אופיר וירון . את גור בעלה פגשנו מאוחר יותר בארוחת ערב שהוזמנו אליה. עירית לקחה אותנו אל הקראוון שיהיה ביתנו בתקופה הקרובה.כשנכנסנו המקום המרווח נראה מוזנח ,מלוכלך ולא מזמין אבל עם פוטנציאל אדיר - לא היה פשוט . גילי ואמא היו אופטימיות לגבי המקום אולם שי וליאת הראו סימני פניקה מתקדמת וביקשו: "הביתה".סידרנו קצת  באופן כזה שניתן יהיה לישון והוזמנו לארוחת ערב אצל עירית , גור וכל השאר. הם לימדו אותנו משחק שהכירו בהודו ובנו אחד כזה - משחק מגניב.



הכניסה לביתנו



למחרת בבוקר התעוררנו ל -אדמאמא של אחרי סופת חול הרסנית. הכל היה מלא ומכוסה באבק דקיק שהקשה על הנשימה.משימתנו הראשונה באדמאמא היתה לנקות את האוהל  הגדול שנקרא 1. האוהל הלבן 2. ה - אוהל.

משימה שהגענו אליה מיומנות הודות לנסיון שרכשנו בניקוי הטיפים בנמרוד. (ותודה לאבי!.) משימה שעמדנו בה בהצלחה. משם שעטנו אל עבר הקראוון באנרגיה כסחנית להיכנס באמאמא של השרותים והמטבח  שהיו במצב מזעזע בלשון המעטה. צבאנו התחלק לשתי פלוגות:

פלוגה מספר 1 שי, גילי וליאת שכבשו את אזור המטבח והסלון

ופלוגה מספר 2 אמא - שנלחמה באומץ וגבורה בשרותים ובמקלחת (ושוב תודה לאבי על ההכשרה בתחום..)
הרגשנו  כיצד הזמן רץ, הכוח נגמר , הרעב גדל והבטן מצטמקת.  לגילי חשוב להוסיף שלקראת הסיום הסתער לעברה "מקק שלוף- ארך- מחושים " (כן,כן יש כזה דבר) שגרם לה לנוס בבהלה תוך כדי צרחות רמות מהמטבח שנגזל באכזריות תחת ידיה.ולאמא חשוב להוסיף שהיא באה לעזרתה ובזרוע נטוייה טיפלה במצב.
גמרנו, סידרנו , הכל נעים ומזמין, היידה למקלחת!  למדנו שאם חושקים במים חמים יש להתקלח רק בשעות הצהריים.
נקיות ,  רעבות ועצבניות נסענו לעיר הגדולה: נתיבות. נכנסנו לסופר לעשות קניות. לאחר רגע הבנו שלפני הקניות אנו זקוקות לאכול.קנינו לחמניות, גבינה לבנה, פסטרמה,מיץ תפוחים , כלים חד פעמיים ודהרנו לאוטו - נכנסנו והתיישבנו לאכול. לאחר מכן בבטן מלאה וחיוך על הפנים נכנסנו שוב לסופר לקניות אקסטרים. שי מודיעה שהיא מאוד אוהבת קניות!(חוץ מקניית נעליים).
שי: המקום פה בסדר, לא ממש יודעת עדיין, לא יודעת, לא יודעת מה לכתוב.
ליאת: המקום כאן בסדר, בלילה יותר קשה לי כי אני נזכרת בגעגועים לדייזי, לבית ולמיתר.במשך היום יותר קל והמקום מקסים. נעים לי  שיש את הכלבה המתוקה פאני וכייף לי לעבוד פה כי המטלות כאן הן של יצירה ודברים כאלו.הבית שקיבלנו ממש טוב, מרווח והוא ממש טוב לי.
גילי: אני יכולה לזקוף לזכותי שמההתחלה היתה לי תחושה טובה לגבי המקום הזה. אני מאושרת מהבית שקיבלנו ולא מפסיקה להתפעל. כייף לי שרוב העבודות כאן הן יצירה ושהאווירה כאן מאוד רגועה ונינוחה אפילו בבוקר כשצריך לקום יש זמן.החשש היחיד זה שעוד פעם יקפצו עלי ז'וקים או עכבישים!
אמא: אין ספק שהשעות הראשונות היוו אתגר,אולם המקום באמת מקסים!! את הבית הצלחנו להביא למצב נעים וכייפי - ועכשיו אנו נהנות מכך. האווירה בחווה הינה מאוד נינוחה ומקבלת. עירית וגור מקסימים ויש כאן אינסופ הצעות מעניינות להתרחשויות שונות!!!גם עבודות גינון , גם הדרכה מקומית, גם עזרה בבניית תוכניות לימוד  שעירית קיבלה במסגרת גני ילדים ובתי ספר, גם המון יצירה וגם עוד הרבה שאין אנו יודעות עליו עדין, ובעיקר הכל פתוח.אני ממש שמחה שהגענו לכאן.
נשתדל להמשיך לכתוב ולעדכן בין פעילות אחת לשנייה.
וגם אתם!!! תגיבו!!! אל תשאירו אותנו בשיח מול מסך המחשב לבדנו!!!

4 ליידיס



אחרי



                                                                                                                             לפני


סוף היום



2/12/10

היי,
אני לא כתבתי בערך מאז שהיינו בכליל... בכליל אני יכולה לסכם תחנה שהיה לי מאוד מאוד נעים להיות בה, פגשנו אנשים מדהימים , ועבדתי בשיח וזו הייתה חוויה מדהימה! היו לי הרבה חברות בשיח (חברות בגילאי 5-7) והייתי מוקפת באהבה מצידם, וזו הרגשה נהדרת! זה כל-כך נעים להיות מלאה באהבה...
ביום האחרון שלי בכליל ניסיתי לשחזר את כל התקופה שלי בכליל. מצד אחד בגלל שנהניתי אז הזמן טס וזה נראה כאילו אני בכליל רק שבוע, אבל התחושת בית והשייכות נותנות לי הרגשה של שנה שלימה לפחות! וגם השבוע שגרנו אצל מיכל ומשפחתה (המדהימה!)  נראות לי רחוקות, רחוקות...
היום האחרון היה קשה יותר קשה משחשבתי.

עכשיו אנחנו בהפסקה ואני נהנית לי מאוד עם עומר, מאוד התגעגעתי אליה! ולמרות שחשבתי שאולי בהפסקה הזאת יהיה לי זמן סתם להיות בבית, בכל זאת ה"הפסקה" מפוצצת בתכניות!!
זהו.
נ.ב.
אני מאוד מודאגת ומתוסכלת שעדיין אין חורף!!!


גילי.