הגיגים.....

כ"כ מעט ימים חלפו ותחושת הבית שאנו חשות הינה חזקה ועמוקה, כנראה שתחושת בית אינה נקנית בזמן.

הבקרים שלנו אינם מתחילים מאוחר (כפי שחלקנו היינו רוצות) אני פנוייה להתעמלות שלי בין אם אלו התרגילים (מניק) או הליכה והבוקר מתחיל לאיטו ומותאם לקצב של אבי. עד כה הספקנו המון: שי למדה לרכב על noname (חמור יפיפה שעד שהגענו היה חסר שם) כשהוא רתום לעגלה, סידור כל הטיפים (אוהלים אינדיאנים) והחושות והאוהל הבדואי הגדול, ניקוי  מטבח-חוץ, ניקוי מקררים,ניקוי שירותים,תפיסת אפרוחי תרנגולות,  בישול מאולתר,לנסוע עם אבי לתפוס את הסוסים שלו במטעי התפוחים, ואפילו היום לחגוג יום הולדת כפול לי לשני (חברה של הבנות ממיתר שבאה אלינו) במסעדת "קדרת המכשפה והחלבן" בשתיית שוקו ועוגה טעימה.....,

היומיים הראשונים היו שקטים מאוד ואילו אתמול הגיעו בדיוק שעה שאבי חזה (16:00) אורחים למאהל "אוהל אברהם", פחות או יותר כולם בבתאחת.זו היתה התנסות מעניינת מאוד, לראות את הכל מזווית שונה ולא מוכרת לנו. לשבת מהצד ולהתבונן בבאים ולספוג את הרשמים הראשוניים שלהם, ובתוך כדי כך להסתכל כל הזמן על השטח והסביבה ולדאוג שהכל בסדר ונראה טוב. עם ישראל צבעוני במיוחד!היתה אישה אחת , בלתי נשכחת, שבעודה יוצאת מהמכונית ומייצבת את כף רגלה על האדמה האדומה יצאה עם אצבע שלופה מול אבי וניפנפה בה מולו בליווי נאום כועס ומאשים, לאחר הפתיח הזה ניגשה מיד למלאכה!! לכיוון השרותים, לאחר דקה יצאה משם ובטון מנצח הודיעה שבצד שמאל חסר נייר טואלט וגם נורה אחת!! לאחר מכן דהרה לעבר המקררים תוך כדי שהיא מסננת אל עבר בעלה "בוא נתפוס את הטוב יותר". ומגניב היה לראות את בעלה שמח, טוב לבב ובעל חוש הומור הולך לצידה ופשוט מאפשר לה.

יש גם כאלו שמגיעים מחוייכים ,נחמדים ונעימים.

כרגע האתר נמצא במצב של מעבר לתפוסה מלאה, אנו מנסים לפתור את בעיית המזרונים שחסרים ....

בסה"כ אין מילים לומר לכם כמה אנחנו נהנות!!!!

קרולין( מהולנד) מתארחת לתה אצלנו
a cup of tea with great guests!