הגיגיות

 

הנס מרותק מליאת  שמסבירה לו על השפה החדשה שהמציאה



כולנו שותפים לנסיעת האופניים של הנס בירידתו מהחרמון.
(הוא שם את המצלמה על צווארו ומסריט)



התחושה היא של בקצה העולם, ולמען האמת  המקום הינו אכן בקצה העולם. אלא שאז צצה ועולה השאלה- אם כך אז כיצד מגיעים לכאן רוכבי אופניים אחד מאיטליה והשני משוויץ? ואפילו בשעת חשיכה?

אל המקום הזה שנדמה לעיתים כשכוח אל מגיעים הרבה אנשים, מינים שונים וסוגים שונים ולפעמים בעיקר שונים.



מסיבת תה



מטבע הדברים ישראלים שמגיעים לכאן בדרך כלל הינם משפחות או משפחה יחידה שאינם זקוקים לארוח או חברה, אולם באופן די קבוע וב"קטנה" כל יום יומיים מגיע/ה/ים לכאן גם תיירים ואז אנו יותר משמחות לארח אותם לכוס תה, שיחה מעניינת ומספקת את הסקרנות ההדדית, או סתם משחק קלפים בשם לא מנומס הנקרא: "asshole".

פגשנו כאן תיירת אחת מקנדה שיש לה את הג'וב של החיים - היא בודקת אוכל של חברות תעופה!! הגיעה לת"א כנראה שגם בדקה אוכל בטיסה לכאן וגם הייתה ביומיים השתלמות, ראתה שנשארו לה 4 ימים פנויים שכרה רכב וטיילה הארץ לבדה! ו.... איך שהוא הגיעה גם לכאן.

פגשנו זוג מקסים מהולנד שהיא אומנית והוא...? אופס לא זוכרת,  שבאו לטיייל בארץ.


אבא וליאת



פגשנו זוג בחורים גרמניים (גם במובן של זוג) ממשממש נחמדים ואיתם בילינו 2 ערבים בשתיית תה אכילת איזה קינוח שהיה בנמצא וגם עוגה ששי וגילי הכינו לכבודם, זוג מעניין מאוד שהגיעו לישראל בעקבות המלצה של חבר שלהם שהתנדב פה בפנימיה לילדים יתומים במשך שנה.שני הבחורים עוסקים בתרפיה במוסיקה כאשר המבוגר מביניהם עובד עם בוגרים/מבוגרים והשני עובד עם ילדים בעיקר בבי"ח עם ילדים חולים וגם עם ילדים חולים סופניים.

אתמול בצהריים הגיע בחור צעיר מאיטליה (בן 25) בשם דוד (לא, הוא לא יהודי ובאיטלקית קוראים לו דוידה davide) שכר אופניים בירושליים ומשם רכב לת"א ומשם לעכו ...וצפת..לנמרוד, תיק קטן פיצפון על הגב ,עיניים כחולות - ים, חיוך רחב והרבה נחישות ושמחה.באיטליה הוא נחשב כאחד שאינו הולך התלם, כל שאר חבריו הולכו ללמוד ורכשו תעודה ואילו הוא עובד בקיץ במלצרות ובחורף בסקי- ליפט ובשאר הזמן הולך לאוניברסיטת החיים - מטייל בכל העולם ולבד.

ובאותו הערב בשעות החשכה העמוקות בשעה 22:00 עלה והגיח מהעלטה מטייל נוסף רוכב אופניים משוויץ,איך מישהו שעושה את דרכו לראשונה במקום שלא היה שם מעולם, בככיש צר ותלול להפליא , בשיא החושך- מצליח להגיע לאתר קמפינג בשום מקום? ולקוות שיש מקום! הבחור הזה (בערך בגילי) לקח חופש של 7 חודשים ומטייל בעולם.

כל מפגש כזה הינו לבבי ביותר ,מרתק ומעניין ובעיקר נותן תחושה שאם התיישבת בסוף העולם, בקצה ההר - תוכל לפגוש אנשים מכל הארץ והעולם.



שיעור התעמלות בהדרכת המדריכה המהוללת דפנה



תודה.

יעל :)



כל אחת וההתעמלות שלה ... :-)

:-(

היי לכולם...
הכול מסביבי מתפרק, אני נתקפת במצבי-רוח הרסניים שאני לא מצליחה לעצור.
היום היה היום הקשה ביותר שהיה לי כאן בנמרוד, אני כבר לא עובדת עם חשק,או עושה התעמלות בוקר עם חשק...
אני בעצם עצלנית ואין לי כוח לעבוד כולה שעתיים ביום.. היום רבתי, עם שי ואמא. אני לא ממש רוצה להתנצל עכשיו בפניהם, אבל גם אין לי כוח לריב יותר עם אף-אחד. אני עכשיו בעצם סוג של מתקיימת בלי הרבה חשק או רצון.
אני רוצה לישון עד שכל המצבי רוח הרעים שלי יעברו!
גילי.

תמונות מנמרוד

שי מאכילה את noname בלחם יבש (שנזרק ע"י אבי על גג ביתנו לייבוש והתקשות - דבר הגורם שמחה רבה ורעש רב בכל שעות היום כי כולם באים לחגוג ,ציפורים, עורבים, טווסים, עכברים, חולדות....)

ציידת מכשפות בפעולה :)
גילי מאושרת , מגשימה חלום שחיכתה מפסח - לקנות מכשפה במסעדת "קדרת המכשפה והחלבן"

קצת פירמידות ב"זולה" שלנו לפני ארוחת ערב.
שני, שי ,גילי וליאת שלא מופיעה בתמונה הזו.

התעמלות בוקר לכל הליידיס באוהל הבדואי שפונה וצופה אל נוף לברכת רם

ליאת בן יהודה! :)
ממציאה שפה!



שי בעבודה.
אבי אוהב להרטיב את האדמה למען תהיה לבאים תחושת רעננות ןמניעת אבק



קרוליין ומאט תיירים מהולנד שהזמנו אותם לשתות תה איתנו ועם תיירת נוספת (מקנדה).
היה ממש כייף!



4 ימים

היי כולם

לא כתבתי פה כבר הרבה זמן ,בעצם זאת הפעם הראשונה שאני כותבת לבד .
ביום רביעי  קמנו כמו בכול בוקר   והתחלנו לסדר טיפים, מקלחות, ..
 באוהל הבדואי צריכים לבוא  35 אנשים !!

כשהם הגיעו אני ואמא עמדנו ,הסתכלנו עליהם ולא הפסקנו לצחוק עליהם ולהגיד שהם לא נראים שייכים .

אחר כך אמא נסע להביא את שני ואני וליאת נשארנו לעזור לאבי (  לא היה ממש מה לעזור ) אז רק ישבתי בחוץ וחיכיתי לשני , כשהיא הגיעה רצינו ללכת למכשפה והחלבן ( מסעדה ממש מגניבה על התיקרה שלה תלויות מלא מכשפות )

הגענו למסעדה אבל לא היה לנו מקום אז הזמנו מקום ליום חמישי ב5 וחזרנו הביתה ,לראות סרט ולישון.
למחרת יום חמישי  קמנו ,אמא הכינה סלט רימונים  ישר מהעץ ,תפוחים ישר מהעץ ,דבש ופאקן ממש טוב .
אבי נתן לי להיות עגלונית  ולקחתי את שני ,גילי וליאת לסיבוב קטן בשטח  ועוד פעם התחלנו לסדר .
אחר כך  נסענו אני אמא ואבי להביא את ג'וקר ( הסוס האהוב של אבי ) מהמטע תפוחים שבו הוא ועוד 4 סוסים אחרים חיים  ומסתובבים חופשי,
הגענו למטע תפוחים אבי יצא מהאוטו והתחיל לשרוק ולאט לאט הסוסים הגיעו  ויצאו מבין העצים אחד אחר השני, מגניב לגמרי !!!
ב5 הלכנו לחגוג לאמא ושני יום הולדת במכשפה והחלבן  הזמנו שוקו הרוזנת ( שזה פונדנט שוקולד ) ושידו קובני ( שזה מוס שוקולד עם מוס וניל על עוגיה של בראוניז ) חזרנו הביתה , שמנו משקפי  שמש (בלילה ) וריגלנו אחרי אנשים  וצבענו את הפנים אחת של השנייה ,עשינו פרמידות מגניבות והלכנו לישון .
למחרת יום שישי  -עוד פעם מסדרים צריכה להגיעה קבוצה של 40 איש,  אבא בא לבקר , עשינו עוד פרמידות עוד יותר מגניבות  !!
לארוחת צהריים אני גילי ושני  הכנו מלווח אצל אבי בבית וקצת שחקנו עם הבצק של המלווח ...
כשאבי ראה איך אנחנו עושות מלווח הוא כמעט היתעלף ומייד הסביר לנו איך באמת מכינים .
אחר הצהריים באו אנשים ממש נחמדים / מגניבים לאוהל הבדואי ואנחנו (אני גילי ושני) חשבנו שהם חלק מהקבוצה של ה40 איש ושמחנו כי הקבוצה הקודמת הייתה מגעילה ממש  .
עוד פעם צבענו את הפנים אחת של השנייה ויצאנו לטיול בנמרוד לראות את השקיעה  ...
אכלנו ארוחת ערב שהשפית ששני הכינה לבו ( שקשוקה מעולה ) נפרדנו מאבא ושני שנסעו והלכנו לישון
והיום יום שבת עבדנו קצת ,ירד קצת גשם  ואנחנו נחות כי לא באים היום אנשים ....

שי

!

היי לכולם!
היום התעוררתי (קצת מצוננת לצערי..)לבוקר חורפי ונפלא! וטיפ-טיפה אחרי שקמתי, אמא אמרה לי שיורד גשם בחוץ!
הגשם הראשון!!!
ואני לא ממש יודעת איך יראה שאר היום...
אני עוד אכתוב בסוף היום!
ביי לכולם!

גילי.

hi everyone!
today i woke-up to a wonderfull winter morning!
and a little-bit after i woke-up' my mom called me and said that it is raining!!!
the first rain!!!
i hope that will be more rain in the rest of the day! :-)
well'
by-by to everyone!
gili.

היום השלישי

היי לכולם!
היום זה היום השלישי שלי כאן (בנמרוד) וממש בא לי לשתף את כולם בהרגשה ובחוויות הנפלאות שאני חווה כאן!
אז נתחיל?
טוב, בגלל שדילגתי על אתמול אז אני אספר (אני אנסה באמת, באמת בקצרה..)
טוב, אז אתמול התחלתי בסוג של הרגל שאני אנסה לעמוד בו (ואני מקווה שאני לא אהיה עצלנית מידי ואפסיק באמצע!)
וההרגל שלי הוא "חימום" והתעמלות בוקר! יש מקום ממש יפה לעשות בו את ההתעמלות! המקום הזה הוא "האוהל-הגדול", והוא האוהל של כוווולם! הוא כמה צעדים מהבית שלנו, ויש לו רק שלושה קירות, והקיר הרביעי חסר, ובמקום הקיר יש פתח גדול שמשקיף על הנוף המדהים. בקיצור, אין מקום יותר טוב מזה להתעמלות!
רגע,  איפה הייתי? (אה! כן,)
ואז הלכנו לעשות קניות וכשחזרנו התחלנו לעבוד עם אבי (אבי, למי שלא יודע זה בעל המקום.)  אז בהתחלה שטפנו איזה 4 מקררים עם צינור וסקוטץ'! :-) . ואז אכלנו צהריים בבית של אבי. אחרי זה שי ואני הלכנו לעשות קצת אקרובטיקה באוהל הגדול (זאת אומרת, שי מרימה אותי, ואני צורחת,צורחת, ואז מתרסקת..) ואז אבי ביקש שנכניס את המיזרונים לתוך הטיפים. והיה מאוד נעים בחוץ, והנוף של ההרים היה מהמם יותר מתמיד (ובגלל השקיעה ההרים הפכו להיות סגולים), וגם היה להו קצת מצב רוח שטותי,] אז בתור התחלה לא הכנסנו ת'מיזרונים אלא קפצנו\התגלגלנו עליהם. ורק אז גם (סופסוף היינו קצת מועילות!) הכנסנו אותם לתוך הטיפים.
ואחר-כך אמא רצתה ללכת לראות את השקיעה, אז הלכנו לתוך נמרוד, ותוך כדי הליכה והתבוננות על הבתים (וגם תוך כדי משחק שאני אוהבת מאוד, והמשחק הוא לבחור איזה בית הוא הכייי יפה) .
ואז פתאום אנחנו מגיעות לעיקול בכביש:
אנחנו רואות....
כלבלב קטן (ועיוור) ולידו עומד (משוחרר כמובן, למה שאנשים ייקשרו אותם?!)  סן-ברנרד עעעעענק ועצבני מאוד שהתחיל לנבוח עלינו! אני מיד הלבנתי וכמעט התעלפתי מפחד, אבל האמא האמיצה שלנו סילקה אותם בהרבה צעקות וזריקת אבנים!!!
כל- הכבוד לאמא האמיצה שלנו!!!
ואז חזרנו הביתה, והזמנו לאכול את אבי, וקרוליין ומאט (זוג שבא מהולנד), ועוד בחורה שקוראים לה מארי (היא באה מקנדה).
ואני כוווול הלילה פיטפטתי בלי הפסקה (ובאנגלית!!!! כי הם יודעים לדבר רק אנגלית)
וזהו לאותו היום....
עייפים? עוד לא גמרתי!!!
טוב , אז היום (היום שלישי), התעוררתי ,ועשיתי התעמלות באוהל. ומאז ועדי עכשיו (16:38) אני עבדתי עם אבי! ניקיתי טיפים, סידרנו מדורות,הזזתי מזרונים ואספתי קקה של חמור! (לחמור קוראים נו-ניים פופ-משין כאילו, אין-שם מכונת-קקי) ואת כל זה עשיתי עם שי.

ובתור התחלה אבי ביקש ממני ומשי ומליאת לנקות את המקלחות והשירותים, ואז יצאנו החוצה ועלינו בדרך למבנה של השירותים והמקלחות
אבל חיכתה לנו הפתעה קטנטנה.. אפילו שתיים...
שתי צפרדעים, אחת חיה והשנייה מתה (עם כול הביפנוכו בחוץ !!!! איככככם!) אז ניקינו אותה (עם המון צווחות תוך כדי)
ואת השנייה השארנו שם.
זהו להיום.
שני, חברה שלנו (שחגגה יום הולדת 15 !) עוד מעט באה אליינו! טאני מחכה כבר בקוצר רוח!!!!
מקווה שלא חפרתי יותר מידי!
גילי.














גילי.

היי כולם כאן ליאת  .הימים חולפים ואני מרגישה כאן כול כך בבית קשה להאמין שאנחנו כאן רק ארבע ימים עשינו כול כך הרבה בארבע ימים . אתמול היתה לאמא שלי ( יעל ) ולשני שהיא חברה של שי וגילי יום הולדת אז חגגנו להם את היום הולדת בקדרת המכשפה והחלבן , וגילי ( שהיא חכתה לרגע הזה מאז פסח  ) קנתה לה מכשפה יפה מאוד מאוד שקוראים לה : יוהאנה . אני לא כותבת הרבה כי גילי ואמא שלי כבר כתבו את רוב הדברים שרציתי להגיד לכם וכך בעצם ממשיך המסע שלנו , אני נורא שמחה שהקשבתם ושלא שעממתי אותכם יותר על המידע .
ליאת .
hey every body. the days are passing by and I feel so much at home, it's hard to believe we've been here only 4 days, we did so much during those days. yesterday it was my mom's and Shani's birthday (a friend of Shai and GILI) so we went to celebrate at the "witch and the milkman " restaurant' ,that's the moment Gili was waiting for since passover, she bought herself a beautiful witch by the name Yohanna.
I won't write much 'cause Gili and mom wrote most of the things I wanted to tell you, and so our journey goes on'I'm so happy you listened to me  and hope I did't bore you too much.
Liat  

הגיגים.....

כ"כ מעט ימים חלפו ותחושת הבית שאנו חשות הינה חזקה ועמוקה, כנראה שתחושת בית אינה נקנית בזמן.

הבקרים שלנו אינם מתחילים מאוחר (כפי שחלקנו היינו רוצות) אני פנוייה להתעמלות שלי בין אם אלו התרגילים (מניק) או הליכה והבוקר מתחיל לאיטו ומותאם לקצב של אבי. עד כה הספקנו המון: שי למדה לרכב על noname (חמור יפיפה שעד שהגענו היה חסר שם) כשהוא רתום לעגלה, סידור כל הטיפים (אוהלים אינדיאנים) והחושות והאוהל הבדואי הגדול, ניקוי  מטבח-חוץ, ניקוי מקררים,ניקוי שירותים,תפיסת אפרוחי תרנגולות,  בישול מאולתר,לנסוע עם אבי לתפוס את הסוסים שלו במטעי התפוחים, ואפילו היום לחגוג יום הולדת כפול לי לשני (חברה של הבנות ממיתר שבאה אלינו) במסעדת "קדרת המכשפה והחלבן" בשתיית שוקו ועוגה טעימה.....,

היומיים הראשונים היו שקטים מאוד ואילו אתמול הגיעו בדיוק שעה שאבי חזה (16:00) אורחים למאהל "אוהל אברהם", פחות או יותר כולם בבתאחת.זו היתה התנסות מעניינת מאוד, לראות את הכל מזווית שונה ולא מוכרת לנו. לשבת מהצד ולהתבונן בבאים ולספוג את הרשמים הראשוניים שלהם, ובתוך כדי כך להסתכל כל הזמן על השטח והסביבה ולדאוג שהכל בסדר ונראה טוב. עם ישראל צבעוני במיוחד!היתה אישה אחת , בלתי נשכחת, שבעודה יוצאת מהמכונית ומייצבת את כף רגלה על האדמה האדומה יצאה עם אצבע שלופה מול אבי וניפנפה בה מולו בליווי נאום כועס ומאשים, לאחר הפתיח הזה ניגשה מיד למלאכה!! לכיוון השרותים, לאחר דקה יצאה משם ובטון מנצח הודיעה שבצד שמאל חסר נייר טואלט וגם נורה אחת!! לאחר מכן דהרה לעבר המקררים תוך כדי שהיא מסננת אל עבר בעלה "בוא נתפוס את הטוב יותר". ומגניב היה לראות את בעלה שמח, טוב לבב ובעל חוש הומור הולך לצידה ופשוט מאפשר לה.

יש גם כאלו שמגיעים מחוייכים ,נחמדים ונעימים.

כרגע האתר נמצא במצב של מעבר לתפוסה מלאה, אנו מנסים לפתור את בעיית המזרונים שחסרים ....

בסה"כ אין מילים לומר לכם כמה אנחנו נהנות!!!!

קרולין( מהולנד) מתארחת לתה אצלנו
a cup of tea with great guests!

היי קוראים וקוראות!

היי לכולם! כאן גילי,
אתמול יצאנו למסע, ואני עדיין לא ממש עיכלתי את העובדה הזאת...

בכל-מקרה אנחנו כאן בנמרוד,וזה מקום ממש יפה! אני לא מפסיקה להתפעל מהנופים המהממים שיש כאן!  גם אני מרגישה קצת כמו בסרט, כי איך שאני יוצאת מהבית אני במשטח של עפר כתום אדום ועם איזה 5 טיפים.(אני ממליצה בחום לבוא לכאן!).

ואיך שהגענו, אבי (בעל המקום) הראה לנו את החדר שלנו, והוא אמר שיהיה בלגאן כי אף-אחד לא היה בחדר כבר כמה חודשים.. אז אני נלחצתי מאוד, אבל אז אמא אמרה לנו לדמיין את הגרוע מכול, ואז אולי אולי נופתע לטובה. אז אני דימיינתי בית מתקלף, ומתפרק, עם קירות לבנים ועכבישי-ענק...

ואז הגענו, והמקום  הפתיע אותי ממש לטובה! הכול היה במצב ממש טוב , וגם די נקי, וגם היו כמה קירות שהיו צבועים בצבעים של כתום ואדום (מאוד מצא-חן בעיני!).  מייד התחלנו להוריד חפצים מזוודות מהאוטו, ולנקות את הבית (אני ממש נהנתי לנקות ולסדר את הבית! (איך שהגענו לשם אני רק חיכיתי להתחיל לנקות ולסדר!)

ויצא בית ממש יפה ונעים וגם..  בייתי

אני מקווה שמה שכתבתי עניין כמה מהאנשים :-)

גילי.

יום ראשון

היי לקוראים 

אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה המסע הזה שהן יוצאות עליו ?

אז ככה : אנחנו  גרות עובדות ונותנות מעצמנו בכול מיני מקומות בארץ במשך שנה .

הבנתם ?

יום שני                                                                                          20.9.2010

                                      תחילת המסע

קמנו בבוקר ארזנו ודחפנו לאוטו ( במקום שנששאר ) עוד כמה דברים ...



כול זה  באוטו אחד



ויצאנו לדרך לנמרוד ! נסענו ונסענו  היה חם מאוד אבל היה כיף .

כשהגענו לקריית שמונה עשינו עצירה לקנות קצת אוכל וגלידה :-) והמשכנו לנסוע עד נמרוד.

הגענו לנמרוד אבי בעל המקום : טיפים לשינה  (טיפ = אוהל אינדיאני  טיפים = אוהלים אינדיאנים)  מקום ממש מגניב !

( שווה לבוא ) .

אז אבי נתן לנו בית קטן ויפה חדר + סלון קטן עם מטבח קטן + שרותים ומקלחת (קטנים ) בית קטן ונחמדד במנרוד  .

התחלנו לפרוק , פרקנו וסידרנו את כול מה שארזנו  כול כך הרבה זמן  יש לנו בית קטן ויפיפה :-)

אבי לקח את שי וליאת לטיול עם  חמור ועגלה בנמרוד ( נמרוד זה ישוב שיש בו 6 משפחות  קרוב לחרמון ).

חזרנו לביתנו הקטן הכנו ארוחת ערב מאולתרת אבל טעימה מאוד , פרסנו מפה על הריצפה  ואכלנו ....

ועכשיו אנחנו יושבות/ שוכבות על המיטה בחדר וכותבות לכם ...( וגם לנו )

לילה טוב