שלום עולם!

מרגיש לי כעת שהדבר הכי משמעותי שקורה לנו הינו המפגש העשיר עם אנשים מיוחדים ומעניינים. המתנה שכל אחד/ת כזה/כזאת נושא עימו/ה עבורנו - הינו ה (בהא הידיעה) המתנה האמיתית!!!
אני רואה את זה בכל רגע ורגע , כמה משמעותי מלמד ומצמיח הינו כל מפגש כזה עבור הבנות. ועולה לי המחשבה שאולי בי"ס צריך לייצר מפגש על בסיס שבועי קבוע עם דמות לא מוכרת הפתוחה ונכונה למפגש אמיתי בגובה עיניים ובהבנה שישנה כאן הזדמנות שהחיים מציעים של העצמה הדדית.
אני מרגישה שיותר מכל לימוד סוג עבודה כלשהו, סגנון חיים כלשהו.. הכי עמוק ונוגע ופותח - הינו המפגש עם האנשים.
לילה טוב

אמא עושה גימורים בסיפור שהכנו

ליאת החמודה  מנקה לנו את הבית :-)

צאגו ושי מכינים לימונדה דה לה צאגו

 צאגו ואמא במטבח

הלימונדה המצויינת של צאגו



אני וגילי בשמלות שמצאנו ביד השנייה



גילי מדגמנת לנו בחנות של היד השנייה ממש ליידי

הימים עוברים במהירות הבזק,לפעמיים ממש מעצבן שהזמן מתקתק לו כי יש לנו עוד הרבה מה להספיק לעשות ולחוות. כולנו כבר התאקלמנו כאן ומרגישות בבית ונהנות.כאשר באים אנשים/אורחים או קבוצות לחווה לסיבוב הכרות והדרכה - אנחנו מרגישות מהזה ותיקות .המבטים שנזרקים לעברנו, והמבט בעיניים שלהם שמשדר "וואוו, אתן גרות כאן? איזה מגניב" לעיתים המגניב מתחלף ב -איזה פריקיות או איזה הזויות . היה גם קטע מצחיק, באחד הסיורים שגור הדריך,בעודנו מזדחלות מאחורי הקבוצה מנסות להקשיב וללמוד מגור, פנה אלינו אחד האנשים המבוגרים ושאל את הבנות אם לא חסר להן לפעמים את כל הפינוקים שיש לעיר להציע, גילי שאלה אותו לאיזה פינוקים הוא מתכוון ואז הוא השיב:"פיצה למשל, קיוסקים...", כמובן שמיד ענינו לו בשלילה אבל אז באה השאלה כמה זמן אתן גרות פה? והיה מצחיק להשיב "יומיים" (לא, לא חסר לנו...).אולם בכל זאת הצלחתנו לצאת בכבוד מהסיפור הזה וזאת לאחר שהמשיך בתחקיר ושאל אותנו - אז מהיכן אתן באות? איפה גרתן לפני כן.כששמע שגרנו ברמת ישי אמר:" אאהה.. גם זה מקום נידח" . :)

לפני 3 ימים הגיע לכאן בחור צעיר ונמרץ בשם צ'ייגו מברזיל, הבחור מטייל בעולם מזה 6 שנים וביישנות אינה תכונה שמצוייה בו. האופן שבו נפגשנו עימו היה די משעשע... לפני 3 ימים לפנות ערב ישבנו בקראוון עם עירית וקשקשנו להנאתנו, לפתע באמצע המשפט גם היא וגם גילי הבחינו בעכבר קטן שמתרוצץ בשמחה מכיוון המטבח דרך הסלון לכיוון המיטות שלנו (אוףף! מה יש לכל המקומות האלו שתמיד צריך לגור ולחיות עם עכברים במטבח ובמיטה!), בקיצור הפסקנו את שיחתנו למען צייד  עכברים חוקי כל עוד אינך הורג את בע"ח במידה ותפסת אותו -אל דאגה- זוהי מיומנות שאינה נחלתנו. ובכן, בעודנו מזיזות חפצים לכל מיני כיוונים עמ"נ לחשוף את מקום העכבר, דופק בדלת בחור צעיר שנכנס בהססנות,ניגש ומרעיף על כל אחת מאיתנו 2 נשיקות, אחת על כל לחי (מדוד וספור), עוטף בחיבוק לבבי ועוד לפני הצגת שמותינו אני מפנה אליו את השאלה :"how good are you at catching mice?". הבחור שולף חיוך רחב ומיד נרתם למשימה! וכך אני מוצאת את עצמי ביחד עם בחור שעד לפני 60  שניות לא ידעתי כלל על קיומו בעולם, מזיזה רהיטים, עולה על המיטות, מרימה איתו את המזרונים, ומתחבלת תחבולות כיצד לסגור חורים מזמינים.....אך ללא הועיל. העכברון כבר מזמן מצא את דרכו חזרה למטבח, אל מתחת לארון, אל תחת ארון אחר ודרכו החוצה. גור הביא את חתולתם הלבנה נטולת השם למען תצוד את העכבר, חתולה די נבונה! כל עוד גור ועירית , הבעלים היו נוכחים, עשתה תרגילים של "הייי תראו אותי! אני מנסה לצוד! באמת!". אולם כשתי דקות לאחר יציאת בעליה המכובדים מבעד לדלת היא זיהתה את המיטות הרכות והיפות שלנו, את שמיכת הפוך המזמינה..... והופ, קפצה למיטה לשינה ערבה ועיזבו אותי מעכברים! כך התחילה הכרותנו עם צ'ייגו שהביא עימו ההממוווןן סיפורים + הצהרה שגרמה לבנות למצוא את ייעודן למשך התקופה הבאה. לאחר שסיפר כיצד נשדד כבר 5 פעמיים וכיצד ניצל מסכנות כאלו ואחרות, יצא הבחור בהצהרה שאותו לא ניתן להבהיל, הוא לא מפחד מכלום!!! נו נו, הבנות מתכננות ומנסות להבהיל אותו ללא הרף - ובנתיים גם ללא הצלחה.
אתמול עירית וגור לקחו אותנו למחסן בגדים ענק שנמצא במתחם של המועצה - נתיבות, מתחם עצום שיש בו בי"ס, גני ילדים, מכללה וכמובן המועצה עצמה. והכל for free!!! ללא תשלום! איזו חגיגה! עירית שהתגלתה כבעלת עיין חדה למציאות, שלפה בגדים מיוחדים וגילי ניצלה מיד הזמנה זו למסיבה... התלבשה בלבוש נסיכות.. שמלה צמודה שיא החגיגיות, עליונית צמר לבן עם פרווה בקצוות, נעלי עקב גבוהות, כובע מהודר, אילו היה מגיע כרוז ובידו הזמנה לנשף.... כי אז גילי הייתה מוכנה ומזומנה וכל באי הנשף נשימתם היתה נעתקת עם הגיעה .חזרנו עם ערימת בגדים ענקית

צהריים,שמש מחממת את הגב,לאחר שסיימנו לאסוף תולעים אדומות לתוך קופסאות סגורות,
אני מתפנה להכנת מרק ירקות לצהריים, אולם אין זה הכנת מרק כיום כשאר הימים - כי אם חנוכת תנור-טיל =rocket oven.
כולי תקווה שהתנור יעבוד טוב ושהכנת הירקות לא תהיה לשווא,
וחוץ מזה כולנו רעבות כבר..



קבלו את ROCKET - OVEN!!!
תנור בוץ שגור ועירית בנו לאחר טיולם בהודו (שנה שעברה נסעו ל 8 חודשי ם על כל טפם).לפי גור זהו תנור שחשוב מאוד לחינוך של ילדי הודו. וזאת כיצד? מכיון שלקושש ולאסוף עצים לוקח המון זמן בעיקר כשאין יותר מדי מהם, ואילו בתנור-טיל זה נדרשת כמות זעירה של זרדים לבישול ארוך טווח ובכך נחסך לילדים  (שזהו תפקידם להביא עצים) זמן רב והם מתפנים לפקוד את ספסל ביה"ס, ושלא נדבר על החיסכון בעלויות של קניית עץ במידה ואין בנמצא.



 

התנור בנוי סביב ארובת מתכת שמתחילה מתחתית המבנה(כפי שרואים בתמונה הבאה) וממשיכה למעלה במעלה התנור.לקראת הפתח למעלה, מבנה הבוץ בנוי בצורה ובמידה כזו שתואמים את הסיר המיועד  שעימו יבשלו - כשמוסיפים לקוטר הסיר עוד כ ס"מ וחצי רווח. הסיר מונח על גבי4 או 5 אבנים קטנות שנותנות גובה ומרווח של כ ס"מ מעל הפתח, וכך האש נשאבת מלמטה דרך הארובה ובוערת כלפי מעלה ומחממת את הסיר בעוצמה רבה גם מתחתיו וגם מסביבו, וכל זאת ללא עשן שנפלט החוצה.

צילום של הפתח התחתון.
האש פשוט נשאבת למעלה ...

לא ניתן לראות כאן את גודלו של הסיר אולם 1/3 ממנו שקוע בראש מבנה התנור.
הכנתי כמות גדולה של מרק וירקות- כמות שביום טוב וחזק :) לוקחת במקרה הטוב כ 45 דקות בישול על גז ואילו בסיר לחץ לא פחות מ 25 דקות.
ב ROCKET - OVEN המופלא כל הבישול ארך 15 דקות ואפילו תפוחי אדמה גדולים שנזרקו שלמים ולא חתוכים  - יצאו רכים

שמחים ומאושרים אוכלים מהמרק הטעים!!

בערב הפתיעה אותנו איילה ובאה לביקור ואילו ליאת זכתה בטיפול ועיסוי מפנק

גילי המתוקה מציירת ברוב קשב ומרץ ועובדת עדין על הספר של עירית

רשומת התולעים האדומות!!....



הוזמן אצל גור 2 קופסאות שבכל אחת 85 תולעים אדומות, את התולעים שולחים בדואר. והיום "התמזל מזלנו" ואנחנו אספנו במו ידינו את כל ה- 170 תולעים.....
אבל מחר הוא היום הגדול,  הוזמנו 2000 תולעים!!!! אמל'ה הצילו!!

 







לאחר התולעים - שעת ה-fun הוצאנו שולחנות החוצה לשמש וישבנו לצבוע את דפי הספר שהעתקנו עבור עירית על דפים גדולים

עירית קיבלה פרוייקט ממשרד החינוך בנושא "צרכנות יתר", פרוייקט שאינו מאפשר עומק אמיתי, 36 שעות בגנים - שעה אחת ויחדיה בכל גן!!! הספר שהיא בחרה נקרא "כלום במתנה". קיבלנו ממנה מכשיר הנקרא בעברית "elitescope" שמקרין את הדף על הקיר.  העתקנו מעל 40 דפים מצויירים שדורשים כעת צביעה. מקוות לסיים הכל מחר.



 

 



מנוחת הלוחמת בסוף היום.
(גילי מסיימת לקרוא את הכרך החמישי בסדרת סיפורי האוטורי, ולפי דבריה :"שום דבר לא יזיז אותי מהספה ברגע הזה..)



יצאנו עם גור לשטח B .לקחנו 2 מריצות ומלאנו אותן בעיתונים ישנים. בשטח B ישנם עצי רימון מפוזרים . סביב העצים שצמחו סביבם עשבים שוטים הנחנו עיתונים ומעליהם שמנו אבנים ( שלא נמצאו בשטח...) עמ"נ שלא יעופו עם הרוח. העברית צחה  ואקולוגית נקראת פעולה זו = חיפוי. החיפוי מונע כל אפשרות לעשבים לגדול סביב העץ ולהתחרות עימו על המיים.

לשכנים של גור ועירית ישנו מפעל תחנת כוח סולרי. עסק משתלם שמוכר ונסחר עם ובשיתוף חברת החשמל.

גור מסביר לגילי .....  וברקע תוכלו לראות את פאני הקטנטונת.

אתנחת יום שישי. פתחנו שולחן חרוזים. אני הכנתי עוד שרשרת למלאי שאני מתעדת לנסות ולמכרו ושי הכינה בובת-פיית חרוזים שגם אותה ננסה למכור ביריד כל שהוא ואילו ליאתי הכינה לציפי מובייל יפה שהכניסה לתוך מעטפה מבויילת וכשציםי תשוב מתיאלנד....

לולהתרנגולות. יש בלול הזה זכר אחד לתפארת אדמאמא, פשוט יפה תואר. את הקומפוס של החווה זורקים בלול - אוכל לתרנגולות. הבנות קיבלו אחריות על פתיחת הלול כל יום בשעה 14:00 וסגירתו עם החשכה, אופס , שחכנו לפתוח אותו היום! וגם הנקיון שלו באחריותנו .

גילי מכינה עוגת בננות מעולה לארוחת ערב יום שישי עם משפחתה של עירית וגור.לארוחה הגיעה גם אילה שגרה כאן החווה גם כן. הייתה ארוחת ערב נעימה להפליא!!!

עירית קיבלה ממשרד החינוך להכין פרוייקט לאיכות הסביבה ו x שעות להעבירו בגים באזור. היא בחרה בסיפור "כלום במתנה" עמ"נ להדגיש בעזרתו את צרכנות היתר שקיימת בעולמנו. יש לה מכשיר שנקרא elitescope" שמקרין בהגדלה את התמונה בספר על הקיר. אנו עוזרות לה ומעתיקות בגדול את התמונות בדפי הספר על בריסטולי גדולים. את העבודה הזו ניתן לבצע רק בשעות החשיכה כי דרוש חושך בחדר. עבודה כייפית בטירוף.

מעתיקות על הקיר בתורות....

"מוש" החתול החמוד שמחפש להביא לחברו מתנה - שום דבר.

אדמאמא



כל פעם אנחנו מופתעות מחדש ... :-)





היציאה לתחנה השלישית !!!





גילי מנקה את המטבח ( את דלת המקרר שיוצאת ממקומה בכל פעם שאנו פותחות את המקרר



 אמא מנקה את השירותים, אמבטיה  וכיור ...                                                     וגילי עדיין מנקה ...

שלשום לפנות ערב הגענו לאדמאמא, תחנתנו השלישית. היה מאוד מאוד קר, מבולגן ומלוכלך. כשיצאנו מהאוטו נבחה עלינו כלבה שלאחר מכן הסתבר שהינה פודלית קטנה וחמודה העונה לשם "פאני".אחרי הכלבה הגיעה עירית לקבל את פנינו, ולאור קרני השמש האחרונות עשתה לנו סיור מזורז בשטח של אדמאמא. כשהשמש שקעה הוזמנו להכיר את שאר בני המשפחה, 3 בנים (מתוך ארבעת בניה) מעיין, אופיר וירון . את גור בעלה פגשנו מאוחר יותר בארוחת ערב שהוזמנו אליה. עירית לקחה אותנו אל הקראוון שיהיה ביתנו בתקופה הקרובה.כשנכנסנו המקום המרווח נראה מוזנח ,מלוכלך ולא מזמין אבל עם פוטנציאל אדיר - לא היה פשוט . גילי ואמא היו אופטימיות לגבי המקום אולם שי וליאת הראו סימני פניקה מתקדמת וביקשו: "הביתה".סידרנו קצת  באופן כזה שניתן יהיה לישון והוזמנו לארוחת ערב אצל עירית , גור וכל השאר. הם לימדו אותנו משחק שהכירו בהודו ובנו אחד כזה - משחק מגניב.



הכניסה לביתנו



למחרת בבוקר התעוררנו ל -אדמאמא של אחרי סופת חול הרסנית. הכל היה מלא ומכוסה באבק דקיק שהקשה על הנשימה.משימתנו הראשונה באדמאמא היתה לנקות את האוהל  הגדול שנקרא 1. האוהל הלבן 2. ה - אוהל.

משימה שהגענו אליה מיומנות הודות לנסיון שרכשנו בניקוי הטיפים בנמרוד. (ותודה לאבי!.) משימה שעמדנו בה בהצלחה. משם שעטנו אל עבר הקראוון באנרגיה כסחנית להיכנס באמאמא של השרותים והמטבח  שהיו במצב מזעזע בלשון המעטה. צבאנו התחלק לשתי פלוגות:

פלוגה מספר 1 שי, גילי וליאת שכבשו את אזור המטבח והסלון

ופלוגה מספר 2 אמא - שנלחמה באומץ וגבורה בשרותים ובמקלחת (ושוב תודה לאבי על ההכשרה בתחום..)
הרגשנו  כיצד הזמן רץ, הכוח נגמר , הרעב גדל והבטן מצטמקת.  לגילי חשוב להוסיף שלקראת הסיום הסתער לעברה "מקק שלוף- ארך- מחושים " (כן,כן יש כזה דבר) שגרם לה לנוס בבהלה תוך כדי צרחות רמות מהמטבח שנגזל באכזריות תחת ידיה.ולאמא חשוב להוסיף שהיא באה לעזרתה ובזרוע נטוייה טיפלה במצב.
גמרנו, סידרנו , הכל נעים ומזמין, היידה למקלחת!  למדנו שאם חושקים במים חמים יש להתקלח רק בשעות הצהריים.
נקיות ,  רעבות ועצבניות נסענו לעיר הגדולה: נתיבות. נכנסנו לסופר לעשות קניות. לאחר רגע הבנו שלפני הקניות אנו זקוקות לאכול.קנינו לחמניות, גבינה לבנה, פסטרמה,מיץ תפוחים , כלים חד פעמיים ודהרנו לאוטו - נכנסנו והתיישבנו לאכול. לאחר מכן בבטן מלאה וחיוך על הפנים נכנסנו שוב לסופר לקניות אקסטרים. שי מודיעה שהיא מאוד אוהבת קניות!(חוץ מקניית נעליים).
שי: המקום פה בסדר, לא ממש יודעת עדיין, לא יודעת, לא יודעת מה לכתוב.
ליאת: המקום כאן בסדר, בלילה יותר קשה לי כי אני נזכרת בגעגועים לדייזי, לבית ולמיתר.במשך היום יותר קל והמקום מקסים. נעים לי  שיש את הכלבה המתוקה פאני וכייף לי לעבוד פה כי המטלות כאן הן של יצירה ודברים כאלו.הבית שקיבלנו ממש טוב, מרווח והוא ממש טוב לי.
גילי: אני יכולה לזקוף לזכותי שמההתחלה היתה לי תחושה טובה לגבי המקום הזה. אני מאושרת מהבית שקיבלנו ולא מפסיקה להתפעל. כייף לי שרוב העבודות כאן הן יצירה ושהאווירה כאן מאוד רגועה ונינוחה אפילו בבוקר כשצריך לקום יש זמן.החשש היחיד זה שעוד פעם יקפצו עלי ז'וקים או עכבישים!
אמא: אין ספק שהשעות הראשונות היוו אתגר,אולם המקום באמת מקסים!! את הבית הצלחנו להביא למצב נעים וכייפי - ועכשיו אנו נהנות מכך. האווירה בחווה הינה מאוד נינוחה ומקבלת. עירית וגור מקסימים ויש כאן אינסופ הצעות מעניינות להתרחשויות שונות!!!גם עבודות גינון , גם הדרכה מקומית, גם עזרה בבניית תוכניות לימוד  שעירית קיבלה במסגרת גני ילדים ובתי ספר, גם המון יצירה וגם עוד הרבה שאין אנו יודעות עליו עדין, ובעיקר הכל פתוח.אני ממש שמחה שהגענו לכאן.
נשתדל להמשיך לכתוב ולעדכן בין פעילות אחת לשנייה.
וגם אתם!!! תגיבו!!! אל תשאירו אותנו בשיח מול מסך המחשב לבדנו!!!

4 ליידיס



אחרי



                                                                                                                             לפני


סוף היום



2/12/10

היי,
אני לא כתבתי בערך מאז שהיינו בכליל... בכליל אני יכולה לסכם תחנה שהיה לי מאוד מאוד נעים להיות בה, פגשנו אנשים מדהימים , ועבדתי בשיח וזו הייתה חוויה מדהימה! היו לי הרבה חברות בשיח (חברות בגילאי 5-7) והייתי מוקפת באהבה מצידם, וזו הרגשה נהדרת! זה כל-כך נעים להיות מלאה באהבה...
ביום האחרון שלי בכליל ניסיתי לשחזר את כל התקופה שלי בכליל. מצד אחד בגלל שנהניתי אז הזמן טס וזה נראה כאילו אני בכליל רק שבוע, אבל התחושת בית והשייכות נותנות לי הרגשה של שנה שלימה לפחות! וגם השבוע שגרנו אצל מיכל ומשפחתה (המדהימה!)  נראות לי רחוקות, רחוקות...
היום האחרון היה קשה יותר קשה משחשבתי.

עכשיו אנחנו בהפסקה ואני נהנית לי מאוד עם עומר, מאוד התגעגעתי אליה! ולמרות שחשבתי שאולי בהפסקה הזאת יהיה לי זמן סתם להיות בבית, בכל זאת ה"הפסקה" מפוצצת בתכניות!!
זהו.
נ.ב.
אני מאוד מודאגת ומתוסכלת שעדיין אין חורף!!!


גילי.

5 שבועות בכליל!
איך ניתן לקפל אותם לאותיות שחורות על גבי המסך????
זה מרגיש לי כמו חוט, שטווינו אותו  ממלאי החומרים שניתנו לנו מכל עבר ומתוך מרכיבי הלב שלנו, חוט שקרם סיבים ועובי. וכעת עלי  לאסוף ולגלגל אותו לסליל אחד יחיד וייחודי, ולהצליח להתבונן עליו כעל "סליל אחד" - יחידה אחת. האם זה אפשרי? כרגע על פניו זה נראה לי mission impossible, אבל אני מוכנה ורוצה בכל זאת  לנסות ....
 מתלבטת קשות היכן להתחיל.??... נראה לי שיהיה פשוט יותר לגעת ולספר על נושאים שונים ומופרדים.
מגורים ואירוח: היה משהו בשהות שלנו בכליל שהזמין אותנו להיות בחוויה של חוסר קביעות (מעבר למה ששנת מסע כזו מציעה) וטלטול ממקום למקום על כל טפינו :) ומטלטלינו. צורת חיים זו הולידה קושי אצלנו. למדתי שבתוך שנה שכזו של מעבר ממקום למקום ולחסרות בית - מאוד חשוב שבתוך תחנה מסויימת , מקום מסויים , שתהיה לנו קביעות! יש צורך להאחז במשהו שמציע יציבות כלשהי, להרגיש שאין אנו הולכות לאיבוד אפילו בדברים הקטנים כגון לדעת היכן נמצאים החפצים שלנו.
אולם ביחד עם זאת היתה זו גם חוויה מעניינת. למשל תחושת ה"קסם", שכשעה לאחר שהבית הינו עמוס ילדים, אנשים, רעש ולכלוך - אנו הופכות אותו על פניו והוא מתגלה כבית משפחתי נעים, חם ומזמין. ולמחרת בבוקר החל מ 6:30 הקסם מקבל היפוך - וכל עדות לנוכחותנו נעלמת מעל פני השטח  בין אם היא מאוחסנת במחסן ובין אם נבלעת מתחת לכיסוי בד יפה והמקום חוזר להיות בית חינוך!
כמו כן זכינו ולחוות מגורים ואירוח ביותר ממקום אחד, וכולם מקסימים!! ומדהימים!!! זכינו, והדגש הינו ממש על "זכינו" ,לגור שבוע שלם בביתם המדהים ויוצא הדופן של מיכל ואייל והכוונה אינה בהכרח ליופי החיצוני והפנימי של המבנה כי אם ליופי החיצוני והפנימי של כל הדרים בו!  זה כבר  חומר ארוך לסיפור אחר ומדהים בפני עצמו ואשר בעבורי התברר כמהות  תחנתי בכליל.
 התארחנו  וישנו אצל שמחה , פביאן אלה מיאל ואומרי יותר מפעם אחת ותמיד היה כייף טהור!
התמזל מזלנו ונעמי נסעה לעבוד ולבשל באחד מהפסטיבלים ומאחר ובועז וסיאם הצטרפו אליה קיבלנו את ביתם
 ה-מ-ד-ה-י-ם לסופשבוע מפנק!!!
המון אנשים פתחו בפנינו את מקלחתם, ויש לנו דירוג סודי למקום ראשון למקלחת השווה ביותר באזור כליל וגיתה.
בעיקר - קיבלנו המון הצעות מרגשות לארוח מהמון אנשים מדהימים , החל מ: "אתן מוזמנות לבוא להתקלח אצלנו..."
 ועד: " דיברנו אני ואשתי, והחלטנו שמאחר ויש לנו חדר פנוי שהינו אמנם חדר משחקים לילדים  ושיש לו גישה למקלחת... אתם ממש מוזמנות לבוא להיות"
בקיצור התחושה היתה שאהבה מקיפה אותנו!!! זהו החוט שנארג סביבנו ועימנו ,ועם הסליל  הייחודי הזה אנו ממשיכות הלאה בדרכנו!
תחושת שייכות:ביום הראשון שהגענו לכליל , לאחר שעה, מצאנו את עצמנו בארוע מסיבת בר מצווה!! ובכן ידידי , אין זמן למשחקי התאקלמות, אתה כאן? משמע אתה קיים! משמע אתה חלק!
וכך פחות או יותר היתה התנהלות הדברים.
תחושת השייכות היתה נוכחת די מהר. למשל, בשוקון (שוק קטן)  שמהווה מקום מפגש לתושבי כליל, בכל יום חמישי החל מהשעה 16:00 ומציע גם אפשרות למכור/ לקנות, מצאנו את עצמנו די מהר שותפות . ליאת מכרה עם חברות כוס שוקו וקצפת במחיר שווה לכל כיס = 1 ש"ח, גם אני ניסיתי את מזלי ונחלתי אכזבה מוחצת, (ניסיתי למכור ארנקים ממוחזרים מקרטון חלב :(   )
אולם היו שתיים שהפציעו ועלו לגבורות!!1 שי וגילי!! הן הכינו את מתכונן המנצח - פאי שוקולד -טעים ועסיסי ששמו יצא לפניו בכל כליל! וניכס לשתיהן תהילה, כבוד ,אושר ועושר!
תחושת השייכות נמצאה גם בהזמנת  סל אורגאני וקבלת כרטיס על שמנו.
תחושת השייכות נמצאה גם  בחוג ובפעולה שליאת הלכה אליהן עם חברות.
בסדנאות שנהנתי להשתתף בהן ביורט של שמחה ופביאן, סדנת תנועה וקולות, ומפגש "מעגל נשים".
בתחושת הבית שהרגשנו בשיח שהינו המשך טבעי למיתר.
באחד הימים כשנסענו לנהריה ונכנסנו לסטימצקי לקנות ספר, לאחר שיחה קלה נשאלנו ע"י המוכר מאין אנחנו,,,, ודי בטבעיות וביחד עם תמיהה פנימית ענינו : "מקליל".

לסיכום, אני רואה שאין אני מצליחה להעביר במילים (שאינן התחום החזק שלי) את  קצה קוצה של החוויה שעברנו :(
אוסיף רק ואומר שקליל  והכוונה לכל מה שקשור למקום הזה - הפגיש אותנו גם עם הרבה קשיים, גם עם טעימה לצורת חיים שונה, למפגש עם הלך רוח שונה של חברה שגרה יחדיו במקום מאוד מיוחד  ומייחד, ובעיקר  מפגש דו כיווני עם המון המון אהבה!
תודה!!!!!

 היי כאן ליאת .
המון זמן לא כתבתי לכם בבלוג ,
עכשו אנחנו בהפסקה של 10 ימים , ואני לא מרגישה טוב היתי כבר יומיים חולה ועכשו גילו שיש לי את החיידק סטרפטוקוק אבל לפי דעתי היום אני יחזור הביתה :) . ( טוב אבל אני רוצה גם לספר לכם איך היה לי בכליל, כי לא כתבתי איך היה לי שם ) היה ממש כף הרגשתי כמו במיתר, ( מי שלא יודע מיתר הוא הבית ספר הקודם שלי ) היה לי שם הרבה חברות , והיה שם גם את מיאל אלה וסיאם ( אלה ומיאל וסיאם הם גם למדו במיתר איתי ) וגם ההכרתי שם גם ילדה בשם נעומי , שהיא ואני נורא אוהבות סידרה של ספרים בשם: ווינטר בלו .

היה לי ממש כף בכליל, ואני מקווה שיהיה לי כף גם באדממה ( המקום הבאה שלנו ) כמו שהיה לי כף בכליל ובנמרוד,
תודה שהקשבתם .
ליאת . 

מסיבה

היי :-)
ביום שישי באו הבנות ( שני , פועה  ולילך )
למסיבת halloween , עשינו את המסיבה בבית של נעמי,  קיבלנו אותו לסוף שבוע !!
דיברנו כול כך הרבה  !!! זה מה שעשינו כמעט כול המסיבה  לדבר !! גם רקדנו קצת ואכלנו אבל בעיקר דיברנו .
היה ממש ממש כיף
ביום שבת קמנו בכיף, מפתיע אבל לא הלכנו לישון כול כך מאוחר , הזמן בכליל ממש מבלבל ב7 בערב חשבנו שכבר 10 וגם היינו רק עם נרות כי אין הרבה חשמל וצריך לחסוך .
 אז בבוקר הכנו לנו ארוחת בוקר כמו במסעדה ועוד פעם דיברנו ודיברנו ..... דיברנו על העתיד על  הבית שיהיה לנו בתל אביב ואיך הוא יראה ואיזה אוטו יהיה לנו ובמה כול אחת תעבוד ...
בצהריים עברנו חזרה לשיח  עדיין מקשקשות   ומנסות להסתכל בקליפים במחשב ( הוא כול כך תקוע )
ואחר הצהריים הלכנו למסעדה בכליל לאכול עוגה ושוקו ...
הזמנו 2 עוגות עוגת שוקולד חמה ועוגת תפוחים וגילי לקחה שוקו קר לילך ופועה שוקו חם ושני סיידר
העוגה הראשונה שהגיעה הייתה עוגת תפוחים שנייה אחרי שהיא הייתה מונחת על השולחן היא כבר לא הייתה חיסלנו אותה בשניות  היא הייתה  מצוינת !
לעוגת שוקולד לקח קצת יותר זמן להגיע כשהיא הגיעה לילך ביקשה שלא  נתנפל עליה כמו חזירות   הסכמנו ושמנו את הפלאפון של פועה שיצלם כמה שניות לוקח לנו  לגמור אותה  גמרנו אותה בפחות מדקה משהו כמו 55 שניות וזה כשלא אכלנו כמו חזירות :-)
 ישבנו צחקנו וקשקשנו עוד קצת  נראה לי שכול המסעדה שמעה אותנו :-)
וכשחזרנו לשיח אכלנו עוד קצת מהעוגה שאביאל ואילנה הביאו
היינו עוד קצת ביחד וראינו קליפים של מיתר ואז הבנות הלכו  כשאבא  בא והביא את ליאת הרגשתי ממש עייפה וכאב לי הגרון והיה לי קר וממש לא רציתי " לעבוד " מחר בשיח אז אבא לקח אותי ואת גילי ליום יומיים הפסקה בבית
עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב הגרון עדיין כואב ויש לי מלא דברים לעשות היום כמו  לתקן את הבגדים שלי כי כמעט כולם קרועים :-( ממש מבאס אבל לא נורא זה לא כול כך קשה
אני ממש מחכה למסיבה הבאה עם הבנות ( סילבסטר )
המשך יום נעים לכולם
שי 

14.11.10

היי,
אני עכשיו אצל אבא להפסקה של יומיים מנוחה. אני ממש שמחה שאני בבית עכשיו! עומר שלי קצת חולה... יש לה כנראה דלקת בעין אחת, ובלילה היא כמעט הקיאה עליי פעמיים. :( אבל אני מקווה שהמצב שלה ישתפר. היום אני צריכה (רוצה) לעשות המון משימות ואני מקווה שאני אספיק את כולן! המשימות הן:
1 לצאת עם שי לקנות לה בגדים
2 לקנות מתנות לקריסמס
3 להכין מוקפצים לצהריים
4 לכתוב ביומן
זה לא ממש הרבה משימות נכון? יש לי סיכוי? יופי!
אני רוצה לספר לפני יומיים באו אלינו הבנות האהובות (לילך שני ופועה) ועשינו איתן מסיבת האלווין מאוחרת והיה כל-כך כיף!
וזהו.. אני עכשיו הולכת לאכול ארוחת בוקר, ואז להתחיל במשימות שלי להיום :)
גילי.



ההתחלה שופכים את הזיתים ומנקים עוד קצת מענפים



<>

הזיתים נשטפים 



הזיתים השטופים נופלים "לים "



האבנים מוחצות את הזיתים שלנו !!!



כלנו מסתכלות איך הזיתים נמעכים



אבני  הרחים עושות קווץ מהזיתים שלנו





קווץ זיתים  עוד מעט השמן














הינה השמן שלנו !!!!!





אמא מוזגת שמן לפחים



הינה הסוף 16 ק"ג בפח  6 פחים  השמן שלנו !!