5 שבועות בכליל!
איך ניתן לקפל אותם לאותיות שחורות על גבי המסך????
זה מרגיש לי כמו חוט, שטווינו אותו ממלאי החומרים שניתנו לנו מכל עבר ומתוך מרכיבי הלב שלנו, חוט שקרם סיבים ועובי. וכעת עלי לאסוף ולגלגל אותו לסליל אחד יחיד וייחודי, ולהצליח להתבונן עליו כעל "סליל אחד" - יחידה אחת. האם זה אפשרי? כרגע על פניו זה נראה לי mission impossible, אבל אני מוכנה ורוצה בכל זאת לנסות ....
מתלבטת קשות היכן להתחיל.??... נראה לי שיהיה פשוט יותר לגעת ולספר על נושאים שונים ומופרדים.
מגורים ואירוח: היה משהו בשהות שלנו בכליל שהזמין אותנו להיות בחוויה של חוסר קביעות (מעבר למה ששנת מסע כזו מציעה) וטלטול ממקום למקום על כל טפינו :) ומטלטלינו. צורת חיים זו הולידה קושי אצלנו. למדתי שבתוך שנה שכזו של מעבר ממקום למקום ולחסרות בית - מאוד חשוב שבתוך תחנה מסויימת , מקום מסויים , שתהיה לנו קביעות! יש צורך להאחז במשהו שמציע יציבות כלשהי, להרגיש שאין אנו הולכות לאיבוד אפילו בדברים הקטנים כגון לדעת היכן נמצאים החפצים שלנו.
אולם ביחד עם זאת היתה זו גם חוויה מעניינת. למשל תחושת ה"קסם", שכשעה לאחר שהבית הינו עמוס ילדים, אנשים, רעש ולכלוך - אנו הופכות אותו על פניו והוא מתגלה כבית משפחתי נעים, חם ומזמין. ולמחרת בבוקר החל מ 6:30 הקסם מקבל היפוך - וכל עדות לנוכחותנו נעלמת מעל פני השטח בין אם היא מאוחסנת במחסן ובין אם נבלעת מתחת לכיסוי בד יפה והמקום חוזר להיות בית חינוך!
כמו כן זכינו ולחוות מגורים ואירוח ביותר ממקום אחד, וכולם מקסימים!! ומדהימים!!! זכינו, והדגש הינו ממש על "זכינו" ,לגור שבוע שלם בביתם המדהים ויוצא הדופן של מיכל ואייל והכוונה אינה בהכרח ליופי החיצוני והפנימי של המבנה כי אם ליופי החיצוני והפנימי של כל הדרים בו! זה כבר חומר ארוך לסיפור אחר ומדהים בפני עצמו ואשר בעבורי התברר כמהות תחנתי בכליל.
התארחנו וישנו אצל שמחה , פביאן אלה מיאל ואומרי יותר מפעם אחת ותמיד היה כייף טהור!
התמזל מזלנו ונעמי נסעה לעבוד ולבשל באחד מהפסטיבלים ומאחר ובועז וסיאם הצטרפו אליה קיבלנו את ביתם
ה-מ-ד-ה-י-ם לסופשבוע מפנק!!!
המון אנשים פתחו בפנינו את מקלחתם, ויש לנו דירוג סודי למקום ראשון למקלחת השווה ביותר באזור כליל וגיתה.
בעיקר - קיבלנו המון הצעות מרגשות לארוח מהמון אנשים מדהימים , החל מ: "אתן מוזמנות לבוא להתקלח אצלנו..."
ועד: " דיברנו אני ואשתי, והחלטנו שמאחר ויש לנו חדר פנוי שהינו אמנם חדר משחקים לילדים ושיש לו גישה למקלחת... אתם ממש מוזמנות לבוא להיות"
בקיצור התחושה היתה שאהבה מקיפה אותנו!!! זהו החוט שנארג סביבנו ועימנו ,ועם הסליל הייחודי הזה אנו ממשיכות הלאה בדרכנו!
תחושת שייכות:ביום הראשון שהגענו לכליל , לאחר שעה, מצאנו את עצמנו בארוע מסיבת בר מצווה!! ובכן ידידי , אין זמן למשחקי התאקלמות, אתה כאן? משמע אתה קיים! משמע אתה חלק!
וכך פחות או יותר היתה התנהלות הדברים.
תחושת השייכות היתה נוכחת די מהר. למשל, בשוקון (שוק קטן) שמהווה מקום מפגש לתושבי כליל, בכל יום חמישי החל מהשעה 16:00 ומציע גם אפשרות למכור/ לקנות, מצאנו את עצמנו די מהר שותפות . ליאת מכרה עם חברות כוס שוקו וקצפת במחיר שווה לכל כיס = 1 ש"ח, גם אני ניסיתי את מזלי ונחלתי אכזבה מוחצת, (ניסיתי למכור ארנקים ממוחזרים מקרטון חלב :( )
אולם היו שתיים שהפציעו ועלו לגבורות!!1 שי וגילי!! הן הכינו את מתכונן המנצח - פאי שוקולד -טעים ועסיסי ששמו יצא לפניו בכל כליל! וניכס לשתיהן תהילה, כבוד ,אושר ועושר!
תחושת השייכות נמצאה גם בהזמנת סל אורגאני וקבלת כרטיס על שמנו.
תחושת השייכות נמצאה גם בחוג ובפעולה שליאת הלכה אליהן עם חברות.
בסדנאות שנהנתי להשתתף בהן ביורט של שמחה ופביאן, סדנת תנועה וקולות, ומפגש "מעגל נשים".
בתחושת הבית שהרגשנו בשיח שהינו המשך טבעי למיתר.
באחד הימים כשנסענו לנהריה ונכנסנו לסטימצקי לקנות ספר, לאחר שיחה קלה נשאלנו ע"י המוכר מאין אנחנו,,,, ודי בטבעיות וביחד עם תמיהה פנימית ענינו : "מקליל".
לסיכום, אני רואה שאין אני מצליחה להעביר במילים (שאינן התחום החזק שלי) את קצה קוצה של החוויה שעברנו :(
אוסיף רק ואומר שקליל והכוונה לכל מה שקשור למקום הזה - הפגיש אותנו גם עם הרבה קשיים, גם עם טעימה לצורת חיים שונה, למפגש עם הלך רוח שונה של חברה שגרה יחדיו במקום מאוד מיוחד ומייחד, ובעיקר מפגש דו כיווני עם המון המון אהבה!
תודה!!!!!
איך ניתן לקפל אותם לאותיות שחורות על גבי המסך????
זה מרגיש לי כמו חוט, שטווינו אותו ממלאי החומרים שניתנו לנו מכל עבר ומתוך מרכיבי הלב שלנו, חוט שקרם סיבים ועובי. וכעת עלי לאסוף ולגלגל אותו לסליל אחד יחיד וייחודי, ולהצליח להתבונן עליו כעל "סליל אחד" - יחידה אחת. האם זה אפשרי? כרגע על פניו זה נראה לי mission impossible, אבל אני מוכנה ורוצה בכל זאת לנסות ....
מתלבטת קשות היכן להתחיל.??... נראה לי שיהיה פשוט יותר לגעת ולספר על נושאים שונים ומופרדים.
מגורים ואירוח: היה משהו בשהות שלנו בכליל שהזמין אותנו להיות בחוויה של חוסר קביעות (מעבר למה ששנת מסע כזו מציעה) וטלטול ממקום למקום על כל טפינו :) ומטלטלינו. צורת חיים זו הולידה קושי אצלנו. למדתי שבתוך שנה שכזו של מעבר ממקום למקום ולחסרות בית - מאוד חשוב שבתוך תחנה מסויימת , מקום מסויים , שתהיה לנו קביעות! יש צורך להאחז במשהו שמציע יציבות כלשהי, להרגיש שאין אנו הולכות לאיבוד אפילו בדברים הקטנים כגון לדעת היכן נמצאים החפצים שלנו.
אולם ביחד עם זאת היתה זו גם חוויה מעניינת. למשל תחושת ה"קסם", שכשעה לאחר שהבית הינו עמוס ילדים, אנשים, רעש ולכלוך - אנו הופכות אותו על פניו והוא מתגלה כבית משפחתי נעים, חם ומזמין. ולמחרת בבוקר החל מ 6:30 הקסם מקבל היפוך - וכל עדות לנוכחותנו נעלמת מעל פני השטח בין אם היא מאוחסנת במחסן ובין אם נבלעת מתחת לכיסוי בד יפה והמקום חוזר להיות בית חינוך!
כמו כן זכינו ולחוות מגורים ואירוח ביותר ממקום אחד, וכולם מקסימים!! ומדהימים!!! זכינו, והדגש הינו ממש על "זכינו" ,לגור שבוע שלם בביתם המדהים ויוצא הדופן של מיכל ואייל והכוונה אינה בהכרח ליופי החיצוני והפנימי של המבנה כי אם ליופי החיצוני והפנימי של כל הדרים בו! זה כבר חומר ארוך לסיפור אחר ומדהים בפני עצמו ואשר בעבורי התברר כמהות תחנתי בכליל.
התארחנו וישנו אצל שמחה , פביאן אלה מיאל ואומרי יותר מפעם אחת ותמיד היה כייף טהור!
התמזל מזלנו ונעמי נסעה לעבוד ולבשל באחד מהפסטיבלים ומאחר ובועז וסיאם הצטרפו אליה קיבלנו את ביתם
ה-מ-ד-ה-י-ם לסופשבוע מפנק!!!
המון אנשים פתחו בפנינו את מקלחתם, ויש לנו דירוג סודי למקום ראשון למקלחת השווה ביותר באזור כליל וגיתה.
בעיקר - קיבלנו המון הצעות מרגשות לארוח מהמון אנשים מדהימים , החל מ: "אתן מוזמנות לבוא להתקלח אצלנו..."
ועד: " דיברנו אני ואשתי, והחלטנו שמאחר ויש לנו חדר פנוי שהינו אמנם חדר משחקים לילדים ושיש לו גישה למקלחת... אתם ממש מוזמנות לבוא להיות"
בקיצור התחושה היתה שאהבה מקיפה אותנו!!! זהו החוט שנארג סביבנו ועימנו ,ועם הסליל הייחודי הזה אנו ממשיכות הלאה בדרכנו!
תחושת שייכות:ביום הראשון שהגענו לכליל , לאחר שעה, מצאנו את עצמנו בארוע מסיבת בר מצווה!! ובכן ידידי , אין זמן למשחקי התאקלמות, אתה כאן? משמע אתה קיים! משמע אתה חלק!
וכך פחות או יותר היתה התנהלות הדברים.
תחושת השייכות היתה נוכחת די מהר. למשל, בשוקון (שוק קטן) שמהווה מקום מפגש לתושבי כליל, בכל יום חמישי החל מהשעה 16:00 ומציע גם אפשרות למכור/ לקנות, מצאנו את עצמנו די מהר שותפות . ליאת מכרה עם חברות כוס שוקו וקצפת במחיר שווה לכל כיס = 1 ש"ח, גם אני ניסיתי את מזלי ונחלתי אכזבה מוחצת, (ניסיתי למכור ארנקים ממוחזרים מקרטון חלב :( )
אולם היו שתיים שהפציעו ועלו לגבורות!!1 שי וגילי!! הן הכינו את מתכונן המנצח - פאי שוקולד -טעים ועסיסי ששמו יצא לפניו בכל כליל! וניכס לשתיהן תהילה, כבוד ,אושר ועושר!
תחושת השייכות נמצאה גם בהזמנת סל אורגאני וקבלת כרטיס על שמנו.
תחושת השייכות נמצאה גם בחוג ובפעולה שליאת הלכה אליהן עם חברות.
בסדנאות שנהנתי להשתתף בהן ביורט של שמחה ופביאן, סדנת תנועה וקולות, ומפגש "מעגל נשים".
בתחושת הבית שהרגשנו בשיח שהינו המשך טבעי למיתר.
באחד הימים כשנסענו לנהריה ונכנסנו לסטימצקי לקנות ספר, לאחר שיחה קלה נשאלנו ע"י המוכר מאין אנחנו,,,, ודי בטבעיות וביחד עם תמיהה פנימית ענינו : "מקליל".
לסיכום, אני רואה שאין אני מצליחה להעביר במילים (שאינן התחום החזק שלי) את קצה קוצה של החוויה שעברנו :(
אוסיף רק ואומר שקליל והכוונה לכל מה שקשור למקום הזה - הפגיש אותנו גם עם הרבה קשיים, גם עם טעימה לצורת חיים שונה, למפגש עם הלך רוח שונה של חברה שגרה יחדיו במקום מאוד מיוחד ומייחד, ובעיקר מפגש דו כיווני עם המון המון אהבה!
תודה!!!!!
